Page 344 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘·‬

‫‪˜ ÔÓÈÒ‬‬

‫]·‪[Â˙˘‡ ‰˙ ÈÊ˘ ¯Ó‡Â ÔÂÓÓ ˙ÓÁÓ Ì‰È È· ‰Ë˘ ‰˙ȉ˘ Â˙˘‡Â ÏÚ‬‬

‫]‪Â˙˘‡˘ ‰ ÚË· ‰"Ó‚¯„ ̯Á ÏË·Ï È"‡ ÏÚ·‰‬‬ ‫˘‪‚ÏÙÂÓ‰ „Â‡Ó ÏωӉ ·¯‰ ‰"‰ 'ÂÁÓ È„È„ÈÏ ¯"ÈÂ‬‬
‫‪[‰˙ ÈÊ‬‬ ‫‪.‡"ÚÈ ËÚË ˜"˜„ „"·‡ È" ¯È‡Ó '‰Ó‬‬

‫˙˘‪ .‰·Â‬כבר היו לנגד עיניו דברי רמ"א בסי' קע"ח‬ ‫‪ ÌÚÂ‬מכתבו הגיעני על נכו ונפשו בשאלתו אודות‬

‫סעי' ט' וש נאמרו ב' התירו' א' דעת‬ ‫איש אחד שזה זמ זמני טובא הרגיל קטטה‬
‫הר"ש מיינבול דבזה"ז דאיכא חרגמ"ה שלא לגרש‬ ‫ע אשתו המפורסמת לאשה צנועה‪ ,‬והקטטה היתה‬
‫בע"כ לאו כל כמיני' דהבעל לבטל חרגמ"ה‪ ,‬כמו‬ ‫שחשד אותה בגניבת ממו ‪ ,‬ועי"ז הל לדור עמה‬
‫דלמשנה אחרונה )נדרי צ‪ ,‬ב( לא מהימני' האשה‬ ‫בבית חתנו‪ ,‬ובהיותו דר ש אירע שבימי נדותה‬
‫למימר טמאה אני ל שמא עיני' נתנה באחר‪ ,‬הה"נ‬ ‫שכבה ש על מטתה וג שארי בני בית לנו באותו‬
‫באיש בזה"ז והדברי ארוכי במרדכי דקידושי סי'‬ ‫החדר‪ ,‬וג הבעל ונער אחד‪ ,‬ובאותו הלילה הרגישה‬
‫תק"ל ומייתי ליה בקיצור בהגה"ה מיי' פרק כ"ד‬ ‫האשה לפי טענתה שבעלה ק ממטתו ונגע בה‪,‬‬
‫מאישות‪ ,‬והסכי עמה במהרי"ק שרש ק"ז בטע‬ ‫ועי"ז היתה מכה אותו בלילה ההוא וג בבקר היתה‬
‫נכו ‪ ,‬דא"כ מה הועיל רגמ"ה דכל בעל בליעל ואיש‬ ‫מריבה ביניה ‪ ,‬וטע הבעל שהוא ראה אותה עומדת‬
‫פרי יבטל תקנת רגמ"ה בהמצאה כזו‪ ,‬אע"כ דלא‬ ‫ממטתה ליל לשכב ע הנער והיתה מריבה ביניה‬
‫מהימ בזה ע"ש‡‪ .‬מבואר מדבריו דיותר ראוי שלא‬ ‫אז‪ ,‬ובכל זאת נהגו אישות זע"ז אחרי טבילתה‬
‫להאמינו באומר שהוא עצמו ראה אותה מזנה ממה‬ ‫מטומאת נדתה‪ .‬א תמיד היו ערעורי וסכסוכי‬
‫שעד אחד אומר כ והוא מאמי לדבריו‪ ,‬דבע"א‬ ‫ביניה עד שעמדו לדי לפני בד"צ ועיקר טענותיה‬
‫מעיד כ לא שיי כולי האי לומר לא שבקת חי‬ ‫היה דבר שבממו ‪ ,‬וג טע מאיסה עלי‪ ,‬ובתו דבריו‬
‫ובטלת תקנת רגמ"ה‪ ,‬שהרי מתקיימת התקנה שפיר‬ ‫טע ג"כ שבלילה הלכה אצל הנער ולבסו הוסי‬
‫בכל הנשי שבעול דליכא ע"א‪ ,‬וכיו דמייתי רמ"א‬ ‫ואמר ששכבה אצל הנער‪ ,‬אלא שבאותו הלילה לא‬
‫]אה"ע סי' קעח סע' ט[ דעת במאמי לע"א דלא‬ ‫רצה לפרס הדבר מפני שקרובי שלה היו ישני‬
‫מהני משו דקעבר על תקנת רגמ"ה‪ ,‬א"כ כ"ש וק"ו‬
‫בדליכא אפי' ע"א‪ ,‬ואדרבא י"ל מה דמסיי רמ"א‬ ‫באותו החדר‪.‬‬
‫יש חולקי והוא ממהרי"ק שורש ק"י‪ ,‬ומשמע דדעת‬
‫רמ"א שאי לסמו על המקילי ‪ ,‬י"ל היינו באיכא‬ ‫‪ ˙ÂȉÂ‬כי אז במעמד הבד" הי' רבו הקטטות‬
‫ע"א מיהת‪ ,‬אבל באי כא אפי' ע"א אפשר דבכי‬
‫והמריבות ביניה בשארי דברי עד‬
‫האי גוני מסכי רמ"א ע המתירי ‪.‬‬ ‫שנשכח ממעלתו לדרוש ולחקור ולהוציא אמתלא‬
‫מפיו אודות הדבר מכוער שטע ‪ ,‬ובשג שהאשה‬
‫]˘‪[‰Ë˘ ¯ÂÚÈ‬‬ ‫היתה בחזקת כשרות‪ ,‬וג דבריו לא הי' מכווני‬
‫וניכר העני שמחמת הקטט אמר כ ‪ ,‬ע"כ מצאו‬
‫‪ ¯˙ȉ‰‬השני דמייתי רמ"א הוא‪ ,‬וא היה לו קטט‬ ‫השוואה ביניה בעני עיקר מחלוקות ‪ .‬ועתה אח"ז‬
‫ש מעלתו אל לבו הלא טוב להוציא אמתלא מפי‬
‫עמה אינו נאמ לומר שמאמי לדברי העד‬ ‫האיש מ"ט אמר ככה על אשתו הכשרה‪ ,‬וקרא‬
‫דודאי מחמת שנאה אומר כ עכ"ל‪ .‬ודבריו סתומי‬ ‫מעלתו את האיש אל ביתו ושאלוהו על ככה‪ ,‬והנה‬
‫ותמוהי אי שיי לומר דודאי מחמת שנאה אומר‬ ‫הוא עומד בדבורו שראה אותה שכבה אצל הנער‬
‫כ ואיזה ודאי יש כא ‪ ,‬אטו מי שגנבה כיסו של בעל‬ ‫אלא שלא רצה לעורר הישני מפני שה קרובי‬
‫והוא מתקוטט עמה ואחר כ בא ע"א שזינתה‪ ,‬א"א‬ ‫וחשש מעלתו לאיסור סוטה‪ ,‬ואסרו מלהיות עוד‬
‫לומר שלבו מאמי באמת לדברי העד ואיתגורי‬ ‫עמה עד יצא כנוגה צדקת האשה‪ ,‬אלו תוכ דברי‬

‫מעלתו ני'‪.‬‬

‫‪˜ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.ԇΠ¯"„ ‡È·‰ Ì˘ ÂÙÂÒ·Â ‰Ê·  „˘ ‰Ó ÌÈ Â¯Á‡‰ ˙"Â˘Ó ‡È·‰˘ Ë"È˜Ò ÁÚ˜ 'ÈÒ ˘"˙Ù 'ÈÚ .Ì˘ ‰¯Ú‰·Â ‡˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .‬‬