Page 349 - 5
P. 349
Ì˙Áסימ קט Ê˘ ¯ÙÂÒ
˘ ÔÓÈÒ
]·[‰˙ ÈÊ Â˙˘‡˘ ‰‡¯˘ ÏÚ
כה כדאיתא הת וס"ל כמ"ש תוס' וחי' רשב"א סו ˘ı¯Á‰ ·¯‰ È·È·Á ·¯Â È„ÈÓÏ˙ È„È„ÈÏ Ë"ΠÌÂÏ
נדרי ‡ דכהנת אינה מוזהרת אלא א הוא מוזהר· Â˙ڢ ÂÓ˜ӷ È ˘Â·Â È ÎÙ¢ Ô Ú¯ ˙ÈÊ Ô ˘Â
ומכשילתו ,אבל הכא היא עשתה שלה והגידה לו ˙¯„"·‡ È" Ô‡ÓÙÈÏ 'Â‰Ó ˙"˘Î ‡˘  ÌÂ¯È È ÈÓ
טא"ל והוא אינו מחויב להאמי ומותר בה ,שוב
מותרת היא לו ,אבל הני עובדא מיירי ברצו כמ"ש „˜"˜ .‡"ÚÈ ‡˜Ë‡·‡Ò
תוס' בכתובות ס"ג ע"ב )ד"ה אבל( ,ע"כ הוקשה לה
הא שויא נפשה חד"א ,לכ חידשו דרוב נשי ‚ ‰"Èהגיעני ניד חז הקהלה שנסע לשוט באר
משקרות בכ כדי להפקיע עצמ מבעליה .והנה
הרשב"א בחי' לנדרי בתר דתי' כנ"ל חזר והקשה‚ וביני לביני לקחה אשתו את המשורר בס שלו
עכ"פ ספק דאורי' דלמא לא משקרת ותי' יש כח ביד לדור עמה בביתה ודירתה ,ויהי כי ארכו הימי והי'
חכמי בדבר שהוא קרוב לדאורי' אפי' לעקור בקו הע מרנני על יחוד זה ע זה ,ויהי בבוא החז
לביתו פתאו בלילה אמר כי מצא שוכבי במטה
ועשה„. אחת והאשה הודית דעבדת איסורא ומבקשת לשוב
בתשובה וזה כמו שנתי ועדיי בהודאתה עומדת,
„"ÚÏ Âפי' וכוונת הרשב"א דודאי אי לאו דרובא א אינה רוצית לקבל גט בשו אופ .ונפשו היפה
בשאלתו אי מחוייב או מותר לגרשה בעל כרחה כי
מקלקלי וטוענת כ לא הי' כח ביד
חכמי ,ועיי' תוס' יבמות פ"ח ע"א ד"ה מתו וכו' הוא אמר שמאמי שנבעלה להנוא ההוא.
ופ"ט ע"ב ד"ה כיו ובחי' רשב"א ש .ומיהו
בטעמא דרובא הכי טוענת ומשקרת לא סגי ,דתינח ‰ ‰כל יקר ראתה עינו ושאלת חכ כמותו חצי
בדורות הה במשנה ראשונה שהיתה נאמנת היתה
משקרת ומזלזלה להפקיע עצמה מבעלה ,א בדורות תשובה וצלל במי אדירי והעלה לאיסור,
האחרוני בתר שתיקנו שאינה נאמנת ,שוב א וכ נלע"ד לכאורה .ומ"מ אי בהמ"ד בלא חידוש
תאמר טמאה אני ל קרוב לודאי שהאמת אתה ואפי'
נימא לאו לדינא גמירי וסבורה להיות נאמ או ואבאר הדברי בעזה"י.
שחשבה שתתגנה על בעלה ויגרשנה מ"מ ודאי
ורובא לא הוי ומידי ספיקא לא נפקא ,נמצא בועל ‰ ‰תוס' )כד ,ב ד"ה אמר( ורא"ש ספ"ב דיבמות )סי'
ספק סוטה ,ובודאי א"א לבטל התקנה ולאוסרה על
בעלה ]ד[א"כ )ו(ניהדר הקילקול למקומו ,ועכ"פ ח( הקשו אעובדי דשלהי נדרי )צא ,ב( מאי
השתא בועל ספק סוטה ועל זה כ' רשב"א דיש כח צרי ארכוסי הוה מירכס תיפוק ליה אי אוסרי על
ביד חכמי כיו דנראה דבר הגו מטע הנ"ל .ולפ"ז היחוד ,ותירצו דאמרה ג"כ טמאה אני ל ואי לאו
ב' הטעמי צריכי זה לזה והא בלא הא לא סגי.‰ דהוה רגלי דהיתר דאירכוסי הוה מירכס הוה היחוד
רגלי לאיסור לצר ע אמירתה ותיאסר ,אבל
Ì Ó‡Âתוס' כתובות ס"ג ע"ב שה תו' ר"ש משנ השתא אוקי רגלי לגבי רגלי ומשו אמירתה
טמאה אני ל לא מיתסרא למשנה אחרונה אע"ג
כמ"ש בכתבי מהרא"י סי' רכ"ג הוקשה דשוי נפשה חתיכה דאיסורא ,מ"מ כיו דרוב נשי
לה מ"ט לא תאומ טמאה ברצו במגו מאוס עלי משקרות ומקלקלת עצמ להוציא עצמ מבעלה לא
כיו דסו סו מפסדת כתובה נהי טמאה ברצו
חשו חכמי לדברי .אלו דברי תוס'.
]·[· ,ˆ Ìȯ„ ‡"·˘¯‰ 'ÈÁ ¯Â‡È
Ï"ˆÂדאמתני' אחרונה לא הוה קשיא להו הא שוי'
נפשה חד"א ,הא י"ל דמיירי בנאנסה ואשת
˘ ÔÓÈÒ
‡.¯ÊÚχ ¯"¯‰ Ì˘· ¯ÓÂÏ Â¯ÊÁ ‰"„ · ,ˆ .
·.¯‰ÊÂÓ˘ ‡Â‰ ԉΉ ‡Ï‡ ˙¯‰ÊÂÓ ‰ Âʉ Ôȇ ('ÈÁ· ‡˙ÈÏÏÂ) ‡"·˘¯‰ Ì˘· ÛÒÂ Ì˘ Ìȯ„ ˜"Óˢ·Â .· ,„Ù ˙ÂÓ·È ‰‡¯ .
‚˜ÙÒ‰ ÔÓ„ ‡"·˘¯‰ ˙È˘Â˜ Ô¢ÏÓ Í‡ ,¯Â‡È ˘ ¯"· Ó"¯‰ Ì˘· ‡È·‰˘ È ˘‰ ı¯È˙‰ ÏÚ ÔÎ ‰˘˜‰„ ‰‡¯ Ì˘ ‡"·˘¯‰ ȯ·„ ˙ÂˢÙÓ .
‡.ÌȈ¯˙‰ '·Ï ÔÎ ‰˘˜‰˘ ÚÓ˘Ó 'ÂΠ‰ ÂÊ„ Â‡Ï ¯È˙ ÍÈ
„„ÈÓ ‰ÓˆÚ ˙Ú˜ÙÓ Ï"‡Ë ˙¯Ó‡ ˙Á‡ ÏÎ ‡‰˙ ‡Ï˘ ‡˙ÏÈÓ ¯„‚ÈÓ ÌÂ˘Ó ÈÓ ‡Î‰Â :·˙Î ÛÂÒ·Ï ‰Ê· Íȯ‡‰˘ ‡"·˘¯‰ 'ÈÁ· ˘"Ú .
·‡È‚ÂÒ· ‰Ê ¯„‚ ¯Â¯È·· „ÂÚ ·˙΢ ‰Ó· ˘"Ú .‰Ó¯˙Ï ÔÈ· ÏÚ·Ï ÔÈ· ˙¯˙ÂÓ ‡‰˙˘‰ ȯ·„Î ‡Â‰ ÂÏÈÙ‡˘  ˙‰Â ¯„‚ „ÓÚ ‰ÏÚ
˘.‡"·˘¯‰ ȯ·„ ¯‡·Ï ‡Â‰ Î"˘Ó Ê 'ÈÒ Ú"‰‡ ·"Á Ë"ÂÈ È˘Â·ÏÓ ˙"¢· Ì˘ Ô"¯ 'ÈÚ ,Ì
.ÔÎ Â È·¯ ·˙Î ˜ ÔÓÈÒ ÏÈÚÏ Ì‚ .‰