Page 350 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪Á‬‬

‫גופי' אונס הוא עיי' זה כתובות נ"א ע"ב וא"כ הכא‬ ‫אפשר דלא הוה טענה מעליותא להאמינה דא לא‬
‫שנתיחדה ברצו א"כ היא אלבשה יצרא לדידי' ונהי‬ ‫תאמר למי נתרצית נימא הרוצה שישקר ירחיק‬
‫דהבעילה הי' תחלה באונס מ"מ הרצו שבסו לא‬ ‫עדותו‪ ,‬וא תאמר כי הוא זה משוי להאי גברא‬
‫נחשב לאונס זה נראה טע האוסר‪ .‬והראב"י ש‬ ‫רשיעא ומכ"ש כשהוא בפנינו ומכחישה ואינו דומה‬
‫התיר משו דלאו כ"ע דינא גמירי ולא ידעה שאי‬ ‫לנאנסתי באונס בשדה ובחש ואינה יודעת מי הוא‬
‫להתיחד בשדה ויער ע תרי פריצי א"כ מכ"ש הכא‬ ‫אבל נטמאה ברצו לאו טענה מעליא כל כ ע"כ כ'‬
‫תוס' עכ"פ תאומ במגו וממילא הוה נמי חד"א‬
‫דלא נחשב זה לרגלי לדבר‪.‬‬ ‫משו"ה כתבו דאה"נ נאמנת‪ ,‬והנ עובדי שלהי נדרי‬
‫על היחוד לבד הי' אוסרי לבועל לכשתתגרש ולא‬
‫‪ ‰ÓÂ‬שראה הבעל שוכבי במטה אחת ג כי מכוער‬ ‫לבעל ומשו דאירכוסי הוה מירכס שרי' א לבועל‪.‬‬
‫ויע זה דוחק דמיירי לבועל ע"כ כתבו תוס' בכתובו'‬
‫הדבר מאוד מ"מ אי הכרח דעבדי איסורא כ‬ ‫י"ג ע"א ד"ה מעלה וכו' דהת הי' נוא מפורס‬
‫משמע מתשו' רשב"א סי' אל רמ"ט במעשה כזה‬ ‫אוסרי לבעל ג על היחוד לבד ולעול מיירי בלא‬
‫והודה הנוא ששכב עמה ומ"מ משמע ברשב"א ש‬ ‫אומרת טא"ל אבל בטא"ל ברצו נאסרה לעול על‬
‫שאי חיוב להוציאה‪ ,‬ומסיי אפי' שאינו קרוב אינו‬
‫נאמ בדבר שבערוה וכ מחמת קול הרי לא יצא קול‬ ‫בעלה ועיי כתבי מהרא"י הנ"ל‪.‬‬
‫שזינו זע"ז או משו דבר כעי רוכל אלא קלא בישא‬
‫על שנתיחדו ודרו זע"ז ולא עדי קול ממה שראינו‬ ‫‪ ‡ˆÓ‬כפי האמור בנתיחדה אפי' אינו נוא מפורס‬
‫בעינינו‪ ,‬ואי נימא דפרוצה הוה רגלי לדבר א"כ לא‬
‫משכחת טא"ל ברצו בלא רגלי לדבר דהרי אנו‬ ‫וג אומרת טא"ל לית די ולית דיינא להתיר‬
‫חושדי עיניה נתנה באחר וא רוצית להתגרש על‬ ‫והיינו דכ' בית שמואל בקיצור סי' ו' סקכ"ד ובסי'‬
‫סמ זה האחר א"כ ע"כ מכרת ברמיזותיו ופרוצה‬ ‫קט"ו סס"ק כ"ג‪ .‬אמנ נראה היינו יחוד לש זנות‬
‫וג ע"ז כ' בירושלמי פ' המדיר סו הל' וי"ו תרעא‬
‫היא ואפ"ה אינה נאמנות‪.‬‬ ‫טריד סוטה מוג צריכא‪ ,‬פי' רשב"א בתשו' סי' אל‬
‫רנ"א דלת סגורה הרי היא סוטה מוג בלא מנעל‬
‫‡‪ Í‬הכא היא אומרת נטמאתי והבעל מאמי לה‪.‬‬ ‫הוא צריכא וספק‪ ,Â‬ומסיי רשב"א וכל הנ‬
‫דירושלמי כשנעשה שלא מתו טענה ידועה ולכ יש‬
‫הנה א הבעל שראה בעצמו שזינתה ושויא על‬ ‫לחוש לה שמא שניה נתכוונו לדבר עבירה וכו'‪,‬‬
‫נפשו חד"א כ' רשב"א סי' אל רל"ז במקו שא"א‬ ‫וא"כ הכא שלא נתיחדו על ש זנות רק לדור זע"ז‬
‫לישא אשה על אשתו לא מהימ דאמרי' עיניו נת‬ ‫וא על גב דרע עלי המעשה ואש בנעורת מ"מ לא‬
‫באחרת והוא יחוש לעצמו ואסור לו לגרשה ולא‬ ‫משמע לאינשי איסורא בכ בעו"ה‪ ,‬הרי קמ כל בני‬
‫ישלחו הפרוצי בעולה ידיה ‪ .‬ולכאורה צע"ג‬ ‫הקהלה ידעו שדרי זע"ז ושתקו ולא מיחו‪ ,‬וא"כ‬
‫ממ"ש סי' תקנ"ז ח"ו לא גזר רגמ"ה במקו שראה‬ ‫אי זה רגלי לדבר שחטאו ואינו דומה ליחוד‬
‫אשתו זינתה ע"ש וצ"ל בודאי רגמ"ה לא גזר על זה‬ ‫דשלהי נדרי ובסי' קע"ח סעי' ג' מייתי רמ"א אשה‬
‫א א"כ לא שבקת מקו לגידרת הגאו דכל הנות‬ ‫שנתיחדה ע אנשי בדר ובאה ואמרה נתיחדתי‬
‫עיניו באחרת יאמר זינתה עלי ע"כ אי להאמי‬ ‫ונאנסתי י"א נאמנת במגו וי"א אבדה מגו שלה והוא‬
‫בשו אופ ואי לנו להזדקק לגירושי לא סופר ולא‬ ‫במרדכי סי' קמ"ז והג"א פ"א דכתובות )סי' כח(‪.‬‬
‫עדי' ומחייבי אותו עכ"פ בשאר וכסות אבל הוא‬ ‫וטע האוסר אע"ג דאמרי' אפי' נסתרה יש‬
‫היודע בנפשו שהאמת אתו והיא אסורה ואי‬ ‫אפוטרופוס לעריות‪ ,‬וכ הקשה ש במרדכי בעצמו‬
‫חרגמ"ה רבו עליה א אפשר לו להמציא לו עדי‬ ‫על דברי האוסר‪ ,‬י"ל כיו דא סופה ברצו נאסרה‬
‫גט שאינ יודעי' ומגרשה בע"כ מה שעשה עשוי‬ ‫בסופה‪ ,‬אלא קיי"ל האי רצו גופי' אונס הוא דיצרא‬
‫ואי עליו עו אשר חטא כצ"ל ליישב סתירת‬ ‫אלבשה אבל זולת זה הטע היתה נאסרת על סופה‬
‫ברצו וג משמע דרחוק מאוד שלא יהי' סופה‬
‫רשב"א‪.Ê‬‬ ‫ברצו והיתה נאסרת לולי דיצרא אלבשה והאי רצו‬

‫‪ ·˙ÎÂ‬בהגהות מרדכי רפ"ג דקידושי סי' תקמ"ז ה‬

‫תקנתא דטא"ל אינה נאמנת לא ניתק אלא‬
‫לתקנתא דבעל כל שהוא אומר אי אפשי בתקנת‬
‫חכמי כגו זו שומעי לו‪ .‬ועיי' בספר בני אהובה‬

‫‪.ÍÏȇ ˜ ÔÓÈÒ· ‰"„ "¯Â‡Ó‰ ÔÂÎÓ" ˙¯Â„‰Ó ‡"Ú¯ ˙"Â˘Ï ‡Â·Ó· ‡"·˘¯‰ ˙·Â˘˙ ¯Â¯È·· Î"˘Ó ‰‡¯ .Â‬‬
‫‪.ˆ 'ÈÒ ÏÈÚÏ 'ÈÚ .‡"·˘¯ ·˙Π‰"„ ‡˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ „ÂÚ ‰‡¯Â .Ê‬‬