Page 353 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ קיא ‪‡È˘ ¯ÙÂÒ‬‬

‫‪ ‰ÈÓ‬הואיל והיא תובעת גט והעליתי דלא צריכא‬ ‫גט בטענת שאי לו גבורת אנשי וכעס עליה ואמר‬
‫לה בפני עדי שזנתה תחתיו והשיב וז"ל‪ ,‬א נות‬
‫לאמתלא כ"א שיאמר מחמת כעס רצה לנקו‬ ‫אמתלא לדבריו ואומר שמרוב שיחו וכעסו דבר‬
‫ממנה‪ ,‬אפשר דאי אד נתפס על צערו ואמר כ‬ ‫והוציא עליה ש רע ואינו אמת נאמ ושרי' לי'‬
‫לבזותה יותר דבי בני אד הוא גנאי יותר כשהרתה‬ ‫עכ"ל‪ .‬והנה הטור א"ע סימ קע"ח )סעי' י( העתיק‬
‫תשו' הרא"ש בשינוי לשו שמשמע א טע אח"כ‬
‫לזנוני מזינתה סת ועדיי צ"ע בזה‪.‬‬ ‫שמחמת כעס אמר כ א נת אמתלא לדבריו נאמ‬
‫וא לאו אינו נאמ ‪ .‬משמע דלא סגיא בהאי אמתלא‬
‫‡‪ ‡Ï‬דנ"ל היתר בלא"ה דהרי ע"כ אי כוונתו‬ ‫שאומר שעשה כ מחמת כעסו אלא שית עוד‬
‫אמתלא אחרת וכלשו הזה בעצמו פסק בש"ע ש‬
‫שהרתה לזנוני על ידי אותה הבעילה שאמר‬
‫שזינתה והוא ידע דאי בזה ממש דהרי קיי"ל רוב‬ ‫סעי יו"ד‡‪.‬‬
‫הבעילות אחר הבעל אלא ע"כ תרי מילי קאמר חדא‬
‫שברור לו שזינתה כגו שראה או שמע דרכי‬ ‫‪ Ï" Â‬להשוות דברי הרא"ש בתשובה הנ"ל ע מ"ש‬
‫המנאפי ועוד שהרתה לזנוני והיינו שהוא היה‬
‫פרוש ממנה כל אות הימי ונמצא כריסה בי‬ ‫הטור בשמו‪ ,‬דהרא"ש בתשובה מיירי שהיא‬
‫תובעת ממנו גט ואינה רוצית להיות עוד עמו‪ ,‬א"כ‬
‫שיניה‪.‬‬ ‫ראוי הוא שמחמת כעסו ושיחו יאמר עליה כי היא‬
‫זינתה או מה שיותר רע מזה‪ ,‬אבל בטוש"ע לא מיירי‬
‫]˘‪[‡"„Á ‰È˘Ù ‡ ‡ÈÈÂ‬‬ ‫רק מכעס וקטט ולא שהיא תובעת גט‪ ,‬א"כ אי זו‬
‫אמתלא מספקת לומר עליה דבר שתיאסר עליו‬
‫‪ ‰ ‰‬לפי זה כיו שחוזר בו עתה ממ"ש שראה‬ ‫לעול היה לו לומר עליה גנאי אחר ולא מה שנוגע‬
‫בינו לבינה ע"כ צרי אמתלא‪ ,‬ואה"נ א יאמר‬
‫שזינתה ונות על זה אמתלא טובה‪ ,‬ורק על‬ ‫שמחמת שהיה בכעס הסכימה דעתו לגרשה ולא‬
‫מ"ש שהרתה לזנוני ‪ ,‬והנה מזה לא שווי' אנפשי'‬ ‫יכול א לא בטענת זנות או כדי להרויח כתובתה‪,‬‬
‫חתיכה דאיסורא מעול שהרי אפשר שנאנסה ושריא‬ ‫אה"נ דהוה טענה מעליותא אבל טענת הכעס לחוד‬
‫לבעלה ישראל‪ ,‬ועי' בהגה' ש"ע סי' ס"ח סעי' ז'‪,‬‬
‫וכיו שאי במשמעות דבריו שתיאסר עליו אי כא‬ ‫לא מועיל·‪.‬‬
‫בית מיחוש‪ ,‬דומה למ"ש מהרי"ק )שרש לג( הובא‬
‫בש" י"ד סי' א' סקמ"א‪ ,‬ובסוגיא דפתח פתוח אה"נ‬ ‫]‡‪[‰·Â˙Ή Áȯ‰Ï ‰ˆÂ¯˘ ‡Ï˙Ó‬‬
‫א חוזר אח"כ אפשר דשרי' לי' מה"ט ראיתי לבאר‬
‫יותר מ"ש לעיל דבמה שאומר שהרתה לזנוני י"ל‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬בנדו שלפנינו א ניקח דברי הטור כפשוט‬
‫באונס הי' והבאתי ראיה ממהרי"ק‪ ,‬כונתי דהמעיי‬
‫יראה דכונת מהרי"ק ש כ הוא‪ ,‬דהעד עצמו יכול‬ ‫דצרי אמתלא אחרת מלבד טענת הכעס היה‬
‫לאכול משחיטת השוחט מכא ולהבא אעפ"י שידענו‬ ‫קשה להתיר מטע האמתלא שרוצה להרויח‬
‫שלא עשה שו תשובה‪ ,‬שהרי יצא השוחט זכאי‬ ‫הכתובה‪ ,‬דתינח א לא אמר אלא שנתברר לו‬
‫בדינו ולא פסקנו לו לעשות שו דבר מדרכי‬ ‫שזינתה אבל מה היה לומר שהרתה לזנוני אע"ג‬
‫התשובה‪ ,‬אפ"ה מותר העד לאכול כיו דמדינא כשר‬ ‫דלאחזוקי שקרי' עביד אינש ואמר טפי וכדס"ל‬
‫הוא השוחט‪ ,‬ורק העד ]ד[שויא נפשיה חתיכה‬ ‫לב"ה בנדרי כ"ח ע"א גבי נודרי' להורגי מ"מ אי‬
‫דאיסורא‪ ,‬לא נאסר עליו אלא מה שהיה בכח דבריו‪,‬‬ ‫זה עני לכא ובפרט לשווי' בניו ממזרי גרע טפי‬
‫ומעול לא היה בכח דבריו לאסור שחיטתו של‬ ‫טובא מלובשת בגדי נדה דלא מהני תו אמתלא‬
‫היו ‪ ,‬שהרי אפי' לפי עדותו היה אפשר שמיד ילבש‬ ‫בעלמא עד שתת אמתלא המספקת ג ללבישת‬
‫שחורי ויהיה שחיטתו מותר ג לו‪ .‬נמצא שלא‬ ‫הבגדי כמבואר בש"ע י"ד סי' קפ"ה )סעי' ג( וה"נ‬
‫העיד עליו לאסור שחיטתו אלא להצריכו ללבוש‬
‫שחורי ‪ ,‬וא"כ אפי' לא לבש שחורי' מותר לאכול‬ ‫דכוותיה‪.‬‬
‫משחיטתו מכא ואיל ‪ .‬זאת היא כוונתו למעיי‬

‫‪‡È˜ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.ÍÎ ÏÚ ¯¯ÂÚ˙‰ Ì‚˘ ·Ó 'ÈÒ („"Ϙ˙ ‡Â˜ÏÂÊ ‡ÊÓ‡Ï „"·‡ χ˘ '¯Ï) χ˘ ˙Ú·‚ ˙·¢˙Ó ‡È·‰˘ „Î ˜"Ò ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù ÔÈÈÚ .‬‬
‫·‪˘"‡¯‰ ÂÈ·‡ ˙·Â˘˙ ‡Â‰ ¯Âˉ Ï˘ ˜ÒÙ ¯Â˜Ó ȯ‰˘ ÌÈ Ù‡ '·· ȯÈÈÓ ˘"‡¯‰ ÂÈ·‡Â ¯Âˉ˘ ¯ÓÂÏ ‰˘˜ Ó"Ó ¯Â¯·  ȷ¯ ˜ÂÏÈÁ˘ Û‡ .‬‬

‫‡‪.‡Â‰ ¯·„ ‡Ï‰ ÌÂÏÎ ¯ÈÚ‰ ‡Ï ˘"‡¯‰ ˙"Â˘Ï ÔÈȈ˘ È"·‰Ó ‰‡¯ ÔΠ.‰˘ÚÓ‰ ¯ÂÙÒ ÏÎ ‡È·‰ ‡Ï Âί„Î ¯Âˉ˘ ‡Ï‬‬