Page 410 - 5
P. 410
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ˘ÁÒ
מסל"ת מעליא אלא או מטע שעשאוה כמסל"ת והשתא נהי דלא קי"ל הכי מ"מ מהיכי פשיטא ליה
הואיל ובכי' תחלה אבל מ"מ מסל"ת מעלי' לא הוה דאפי' באומר סת מת פלוני נמי לא מהימ .
וכי האי גוני גריעא מכהנת ולה סברא לית להו
לרבנ שו מעליותא במה שהוציאה לה מקלו Â˙Âיל"ד לשו הש"ס אלא מתני' דקתני ובנכרי וכו'
ותרמילו וא"נ בהיפו דהתחלה לבכות אינה מעלות
ולא מורידות רק במה שהוציאה מקלו תאומ וכל וכוונת המקש הוא על הדיוק הא בלא מתכוו
אלו גריעה מכהנת ומשו"ה ילפי ק"ו כהנת עדותו עדות היכי משכחת ,א"כ למה מייתי מתני'
מפונדקית ,ור"ע ס"ל לצר תרווי' הואיל והתחילה כלל והכי הל"ל אלא נכרי דמהימ היכי משכחת לי',
לבכות וג הוציאה מקלו ותרמילו ה"ל מסל"ת גמור אע"כ כהריב"ש וסוגיי הכי אזלי דמא דמקיל
ועדי מכהנת ומשו"ה נאמנת אע"ג דכהנת אינה דנתכוו להעיד מועיל היינו משו לשו מתני'
נאמנת ,ואמוראי דהירושלמי אליבא דרבנ הוא קשיתי' בנכרי א מתכוו אי עדותו עדות ה"ל
דפליגי ,אבל ר"ע בודאי אית לי' צירו שניה , למימר לא מהימ דנידוק מני' א אינו מתכוו
ומיהו בש"ס דיל משמע דס"ל דלרבנ מטע מהימ אבל השתא נידוק הא לא מתכוו עדותו
מסל"ת לחוד מהימנית משו שהתחילה לבכות. עדות ,ואי ס"ד מסל"ת ממש בעי' מאי שיי לשו
עדות ,אע"כ מתכוו להעיד מועיל ,ועל זה פליג ר'
]‚[˙"ÏÒÓ È‚ ÈÙÓ ˙"ÏÒÓ È יוחנ וס"ל דאינו מועיל ומשו"ה הדר ופרי ואלא
לשו המשנה דאי עדותו עדות היכי משכחת ליה,
‰ÊÓÂילי בתה"ד סי' רל"ט דגוי מסל"ת מפי גוי ומשני באותו מסל"ת שהוא כעי הני עובדא שאינו
אומר שו דבר מקושר לפניו ולאחריו אלא בא
מסל"ת מהימ מק"ו דכהנת דהרי אשה מפי כשואל מא הוא מבני ביתו של חיואי כי באתי
אשה מהימ וכ פסק הר" בתשובה )ש ( זולת להודיע שמת חיואי והרי זה כמעיד ומהימ כיו
הריב"ש )סי' שעז( דחולק ,ודעה זו מייתי ליה ג שלא בא להעיד בב"ד וג לא הזכיר אשה בדבריו,
מהרי"ק שרש קכ"א אלא שמוסי בה דברי תמוהי מ"מ מבואר מפשטיות הסוגי' כהריב"ש לפע"ד
לא יכולתי להולמ ,ע"כ אעתיק תוכ דבריו שכתב,
וכי תימא אדרבא ניל מרבנ דלדידהו מסל"ת גריעא וכהסכמת רוב הפוסקי ככול .
מכהנת ונימא בכהנת הא דמועיל עד מפי עד ולא
במסל"ת דז"א דבהא לא פליגי דלכ"ע מסל"ת עדי ÈÓÏ˘Â¯È·Âיבמות )פט"ז ה"ה( פליגי ,דלר' יוחנ כל
אלא לרבנ לא הות הפונדקית מסל"ת ולר"ע הוות
מסל"ת כמשמע מלשו רש"י ולכ"ע מסל"ת עדי , שמזכירי לו אשה אפי' בלא שאלה לא
תו כתב וכי תימא שאני ה מסל"ת הואיל והוציאה מקרי תו מסל"ת ,ולר"ל בשאלה מיהת נפיק לי' מידי
ג מקלו ותרמילו זה א"א שהרי הרי" מוכיח מכא מסל"ת ,וש סו פרקי מקשה אמתני' דפונדקית
דכל שהתחיל הגוי להסיח לפי תומו מצינ לגלויי דאמרו איה חבירינו והי' ע"י שאלה ,ומשני ב'
הדבר מני' שפיר כי הכא דבכי' והדר שאלוהו איה תירוצי א' עשאוהו כמסל"ת .וזה התי' מרומז בתוס'
חבירינו ,ואי ס"ד דמקלו ותרמילו מועילי דלמא שלהי מס' )ד"ה פונדקית( .ורצונו לומר כתי' הש"ס
שאני הכא שהי' ג מקלו ותרמילו אע"כ ס"ל דכיו דבכי' תחלה ה"ל כמו מסל"ת .ועוד תירו
להרי" דהנהו לא מעלי ולא מורידי דהרי חיישינ אחר עשאוה כחיה שנאמנות לאלתר ,כלומר כחיה
דפ' עשרה יוחסי )עג ,ב( שנאמנ)ו(ת על הולד
לשאלה וכה"ג וכ קברו אפשר דמשקרת. לאלתר כל זמ שהוא תחת ידה ,ה"נ הואיל והוציאה
לה כלי תשמישו מקלו ותרמילו וס"ת וה הניחוהו
„ÂÚÂראיה ממרדכי )סי' פז( דלבתר דמייתי דברי בידו בחליו והראה לה קברו ,וכל כי האי ה"ל
הרי" הנ"ל מקשה אמתני' למה לי וקברתיו רגלי לדבר )כא חסר קצת(.
הא בכל מסל"ת לא בעי' וקברתיו לדעתו ותי' קבלה
הי' ביד שכ היה מעשה ומאי קושיי דלמא שאני ]‚[‰˘‡ ˙„Ú ˙"ÏÒÓ ÈÂ
הכא שהי' ע"י שאלה איה חבירינו ומשו"ה בעי'
וקברתי' כי היכי דבעי' מקלו ותרמילו אע"כ פשיטא „"ÚÏ ‰Âלפו ריהטא דש"ס דיל סו פרקי דבי
להמרדכי אי לאו דמהימנת במסל"ת לחוד לא הי'
לר"ע ובי לרבנ דמסל"ת עדי מעדות
אשה ,שהרי לר"ע פונדקית מהימנית ולא כהנית
ובהא פליגי רבנ סברי דעובדא דפונדקית לא הוה
.‰Ê· Î"˘Ó ÂÓ 'ÈÒ ‡Ó 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ‰‡¯ .Â
