Page 386 - IYUN
P. 386
עיון ההלכה שפו
על גב דאסור לערות על תבלין כמ"ש בס"י דהוי ככלי ראשון ,זהו דוקא על דבר גוש ,אבל הכא
שאני שמתערבין החמין עם הצונן ומתבטל חמימותן כיון שהצונן מרובים]{ .ס"ק עח ועי' אות
קו}.
(ב) אין היד סולדת בהן – אפילו לא היו בתחלה המים צוננין מרובין כ"כ ג"כ שרי
{ס"ק אבל}.
(ג) בצוננים מועטין – אם האמבטי הוא כ"ר ,בעינן שיהיו הצוננים מרובין ,ואם
היה כלי שני ,משמע מט"ז דלכו"ע מותר והפמ"ג מפקפק בזה לדעת הטור ע"ש.
{ד"ה שבזה}.
(ד) ליתן חתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן [לכתחילה ובדיעבד ומ"ט] – אסור ,דכיון
שאינו מתערב ,מבשל כדי קליפה[ .והיינו לתוך רוטב שנצטנן לגמרי ,לפי מה שפסק
הרמ"א בסעיף ט"ו] .ומכל מקום לענין דיעבד נראה דאין לאסור הרוטב ,דיש לסמוך
איש מקילין לקמן בסעיף ט"ו דסבירא להו דאין בישול אחר בישול אפילו בנצטנן,
ובפרט שבעצם דין זה מפקפקין הבית מאיר והנשמת אדם{ .ס"ק עז ואות קז-קח}.
סעיף יב
יב[ לצוק חמין לתוך צוננים ,או צוננים לתוך חמין:
א .ליצוק צוננים מועטים לכלי שני [או להיפך] ,דאחר התערובת עדיין היד סולדת בהם
– ג"כ שרי ,כיון שהוא בכלי שני קי"ל דכלי שני אינו מבשל{ .ס"ק פא}.
ב .בכלי ראשון( :א) צוננים מועטים – אסור לצוק בתוכם מים צוננים .וה"ה דאסור
לערות מהם לתוך מים צוננים מועטים שיתבשלו על ידם{ .ס"ק פב ועי' ד"ה והוא}.
(ב) צוננים מרובים – אם המים מרובים כל כך שאי אפשר שיתבשלו רק שיפיגו
צינתן ,שרי[ .רק שלא יהיה על האש ,או סמוך לה במקום שיכול להתבשל אם ישכח ויניחנו
שם]( .רמ"א) .ובצונן לחמין דוקא ששופך בשפיכה גדולה הכל בפעם אחת ,אבל
מעט מעט אסור לערות ,שהרי מבשל תיכף ,ומה יועיל מה שמצטנן אח"כ{ .ס"ק
פג}.
ג .עירוי מים חמים על מי לימוני"ס המעורבין בצוקע"ר ומשקה – בודאי צריכים לחוש
לדעת התוספות ולאסור מכלי ראשון אא"כ אין היד סולדת בם ,כי הוא נוגע
באיסור דאורייתא דמבשל בשבת .אך בדיעבד יש לסמוך על הרשב"א והר"ן
שמתירין להדיא ועל משמעות פשטות לשון הרמב"ם וטור{ .ד"ה והוא שלא}.
