Page 390 - IYUN
P. 390
עיון ההלכה שצ
(ד) כד של מים או שאר משקין שנקרש מלמעלה -שרי לכו"ע להעמידו במקום
שלא יגיע ליד סולדת בו ,דהקרח כשימס יהיה מתערב תיכף תוך המשקים
שתחתיו ואינו ניכר .ואי נקרש כולו ,אסור להיש מחמירין ,ואין להקל אלא לצורך
שבת לפי מה שמסיק הרמ"א{ .ס"ק קה ואות קלג}.
סעיף יז
יז[ להניח על המיחם:
ליתן צונן (על המיחם) ,אפילו להפשיר( :א) כל שאילו היה מניחו שם הרבה היה
בא לידי בישול -אסור (שו"ע) .דחיישינן שמא ישכח ויניחנו שם עד שיתבשל {ס"ק
קט} .ולפי מה דמסיק הרמ"א לעיל בסט"ו ,יש להקל בזה אם היה דבר מבושל ולא
נצטנן לגמרי {ס"ק קח}.
(ב) אם אינו חם כל כך -מותר (שו"ע) .אפילו אם הצונן הוא דבר שלא נתבשל
מעולם {ס"ק קיב}.
סעיף יח
יח[ הגסה והוצאה בכף:
א .אלפס וקדירה שהעבירן מע"ג האור – אם לא נתבשל כ"צ ,אין מוציאין בכף מהם,
שנמצא מגיס ואיכא משום מבשל (שו"ע) ,וכ"ש להגיס ממש דאסור ,דבזה מסייע
ומקרב להבישול וחשיב כמבשל[ .אבל בהוצאת הכף איסורו הוא רק מדרבנן שהוא כעין
הגסה]{ .ס"ק קיד ואות קלז}.
ב .בדיעבד – בא"א כתב דבדיעבד אם עשה הגסה בלא נתבשל כ"צ ,אסור התבשיל
כדין המבשל בשבת .ולא נהירא וכו' .וכ"ש בנתבשל כמאכל בן דרוסאי בודאי אין
להחמיר בהגסה בדיעבד לאסור התבשיל אפילו בעומדת הקדרה על האש .כנ"ל
ברור{ .ד"ה שנמצא מגיס}.
ג .מבושל כ"צ – מותר אפי' להגיס בו דאין בישול אחר בישול{ .שו"ע וס"ק קטו}.
ד .באלפס והקדירה שהן ע"ג האור ומבושל כ"צ – מותר להוציא בכף .כן משמע בב"י.
אבל בא"ר מסיק דיש לאסור בזה .ולהכל בו אם היה הגסה ממש יש בו חיוב
חטאת ,כיון שהוא על האש{ .ס"ק קיג ועי' אות קלו}.
ה .צמר ליורה ,אף על פי שקלט העין – אסור להגיס בו (שו"ע) ,משום צובע ,שכן הוא
