Page 391 - IYUN
P. 391
ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן (רס-רסו) עיון ההלכה סימי שיח -דיי המבשל בשבת שצא
(רמב-רנט) שבת (רסז-רפ) (רפא-רצג) (רצד-ש) (שא-שז) (שח-שיג) (שיד-שכא) (שכב-שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)
(שכה) (שכו-שלה) (שלו-שמב) מלאכת הצביעה להגיס תמיד כדי שלא יתחרך ,גם ע"י הגסה נקלט הצבע בצמר
יותר[ .ונ"מ אם מבשל סממנים במים בלא צמר]{ .ס"ק קטז ואות קלח}.
ו .במבושל כ"צ ,דעת הרמ"א – יש ליזהר אף בקדירה בכל ענין( .רמ"א) .אלא יהפוך
הקדירה לקערה ולא יוציא בכף {ס"ק קיז}.
ז .הכרעת המ"ב( :א) בהגסה ממש – עיין באחרונים דלא נהיגין להחמיר בזה ,דבאמת
העיקר כמו שכתבנו מתחלה דמבושל כל צרכו אפי' להגיס מותר וכמבואר לקמן
בסימן שכ"א סוף סי"ט ,והרוצה להחמיר יחמיר בהגסה ממש{ .ס"ק קיז}.
(ב) להוציא בכף – אין להחמיר כלל בנתבשלה כל צרכה ואינה על האש{ .ס"ק קיז}.
(ג) האם כל המינים שוים – משמע דכל המינים שוים להקל בזה .ובמ"א משמע
דבשאר מינים חוץ מן קטניות שיכול לשפוך בקל מן הקדרה לקערה ישפוך ולא
יוציא בכף לכתחלה ,אבל אין העולם נוהגין כן{ .ד"ה אף בקדרה}.
סעיף יט
יט[ לטוח שמן ושום על הצלי:
א .כנגד המדורה – אסור ,אפילו נצלה הצלי מבעוד יום ,דמכל מקום יתבשל השום
והשמן (שו"ע).
ב .במעבירו מהאש -כל זמן שהוא רותח שהיס"ב ,אסור לטוח עליו{ .ס"ק קיח}.
ג .הניחו אח"כ על הקערה שהוא כ"ש – ג"כ אסור ,דהא כמה פוסקים סוברים דדבר
גוש כ"ז שהיס"ב אפילו בכ"ש מבשל{ .ס"ק קיח}.
ד .בדיעבד כשהוא מונח בכלי שני ,ומ"ט – אין לאסור ,דסמכינן על הפוסקים דכלי שני
אינו מבשל בכל גווני[ .ואם טח על הצלי קודם שהניחו בכלי ,בשום אוסר בכחוש עד כדי
נטילה ,ואם טח בשמן אוסר עד ששים]{ .ס"ק קיח ואות קמב}.
ה .לטוח שומן שנקפא – מותר לטוח אפילו כנגד המדורה ,דאין בו שוב משום בישול
כיון שכבר נתבשל[ ,וכמו שכתבנו למעלה בסט"ז דדבר יבש שכבר נתבשל אין בו שוב משום
בישול] ,ומשום נולד ליכא ,כיון דנבלע בהבשר ואינו בעין[ .ובלבד שלא ירסקנו בידים,
רק יניחנו עליו מעט מעט והוא נימוח מאליו .והא"ר כ' דמותר לרסק ,וטוב להחמיר לכתחלה
{אות קמו}]{ .ס"ק קיח}.
ו .לטוח בשומן אווז שנקפא ע"ג מיני קמחים וקטניות – מותר לטוח מטעם זה בשומן
אווז שנקפא ע"ג מיני קמחים וקטניות שנתנום ע"ג קערה אף שהוא רותח ,ורק
שיניחנו עליו מעט מעט והוא נימוח מאליו וכנ"ל{ .ס"ק קיח}.
הולך
במדבר
(שמד)