Page 394 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫שצד‬

‫ואם בירר בידו היינו דוקא האוכל מן הפסולת‪ ,‬ולהיפך בכל גווני חייב וכדלקמן‬
‫בסעיף ד' וה‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬

‫ב‪ .‬לאלתר לצורך בהמה ועופות – ג"כ שרי‪{ .‬ד"ה כדי לאכול לאלתר}‪.‬‬
‫ג‪ .‬מהו "לאלתר"‪( :‬א) לשיטת הרמ"א – כל מה שבורר לצורך אותה סעודה שמיסב‬
‫בה מיד (רמ"א)‪ ,‬ר"ל אפילו יאריך זמן הסעודה כמה שעות‪ ,‬מקרי לאלתר‪ ,‬כיון‬

‫שהברירה היא סמוך לסעודה‪{ .‬ס"ק ד}‪.‬‬
‫(ב) לשיטת בעל 'תוספת ירושלים' – בספר תוספת ירושלים הוכיח מן הירושלמי‬

‫דבעינן לאלתר ממש ודלא כהרמ"א‪{ .‬בד"ה וכל מה שבורר}‪.‬‬
‫(ג) הכרעת ההלכה – נראה דמ"מ אין להחמיר בזה‪ ,‬דדברי הרמ"א יש להם מקור‬

‫מן הש"ס שלנו‪{ .‬בד"ה וכל מה שבורר}‪.‬‬
‫ד‪ .‬נשתייר גם לאחר הסעודה‪ ,‬מה הדין‪( :‬א) בכוונה – חייב חטאת‪{ .‬ס"ק ה}‪.‬‬

‫(ב) נשתייר ממילא – אין בכך כלום‪ ,‬כיון שכבר בירר בהיתר‪{ .‬ס"ק ה}‪.‬‬
‫(ג) ברר לאותה סעודה‪ ,‬ואח"כ נמלך לסעודה אחרת – אף דחיוב חטאת אין בזה‪,‬‬
‫דקדמה מעשה למחשבה‪ ,‬מכל מקום לא אריך למעבד הכי [פרי מגדים]‪ ,‬וצריך‬

‫ראיה לדבריו‪{ .‬אות ה}‪.‬‬
‫ה‪ .‬האם יכול לברור לאחרים‪ ,‬כשאינו אוכל עמהם בעצמו – שרי‪{ .‬ס"ק ו}‪.‬‬
‫ו‪ .‬ברר בשוגג‪ ,‬מה דין המאכל – בפמ"ג כתב דבדיעבד אם בירר י"ל דאסור לאותה‬
‫שבת‪ ,‬דנהנה ממלאכת שבת‪ ,‬וע"ש מה שמסתפק בכמה דברים בענין זה‪ .‬אולם‬
‫לפי מה שכתב הגר"א לעיל בסימן שי"ח ס"א אין להחמיר בשאר מלאכות בשוגג‬

‫לענין דיעבד וע"ש בבה"ל‪{ .‬בד"ה הבורר אוכל מתוך הפסולת}‪.‬‬

‫סעיף ב‬

‫ז‪ .‬הבורר אוכל מתוך הפסולת‪ ,‬בידו‪ ,‬להניחו אפילו לבו ביום‪ ,‬ומ"ט –נעשה כבורר‬
‫לאוצר וחייב (שו"ע)‪ .‬דפסולת מתוך האוכל אפי' לאלתר חייב‪ ,‬וכדלקמיה‪ .‬ומש"כ‬
‫בידו ה"ה בקנון ותמחוי‪ ,‬דרוב עניני ברירה הוא אלאחר זמן‪[ ,‬דלאלתר דרך מאכל הוא‬
‫לברור האוכל מן הפסולת בעת האכילה]‪ ,‬ואז הדרך לברור בכל דבר אפילו בידו וכ"ש‬
‫באיזה כלי‪ ,‬אלא דאם הוא בורר בנפה וכברה‪ ,‬או שהוא בורר הפסולת מן האוכל‪,‬‬

‫דמינכר מלתא דלשם ברירה הוא‪ ,‬אפי' לאלתר חייב‪{ .‬ס"ק ט‪-‬י}‪.‬‬