Page 405 - IYUN
P. 405

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬                    ‫(רס‪-‬רסו)‬                   ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי שכ ‪ -‬דיני סחיטה בשבת תה‬
  ‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
                                                                                                               ‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬              ‫סימן שכ ‪ -‬דיני סחיטה בשבת‬

                                                                                                                                                                            ‫סעיף א‬

                                                                                                                                                                                                   ‫א[ סחיטת פירות‪:‬‬
                                                                                                                                          ‫א‪ .‬זיתים וענבים‪ ,‬מה הדין‪( :‬א) לסוחטם – אסור (שו"ע)‪ ,‬והסוחטן חייב משום מפרק‬

                                                                                                                                                                                             ‫דהוא תולדה דדש‪{ .‬ס"ק א}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫(ב) שתיית מימיהם כשיצאו מעצמם‪ ,‬ומ"ט – אסורים (שו"ע)‪ ,‬גזירה שמא יבוא‬

                                                                                                                                                                                               ‫לסחטו לכתחלה‪{ .‬ס"ק ג}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫(ג) בעומדים לאכילה‪ ,‬ומ"ט – אסורים אפילו לא היו עומדים אלא לאכילה (שו"ע)‪,‬‬
                                                                                                                                          ‫דכיון דרובן לסחיטה קיימא‪ ,‬ניחא ליה בהמשקה שזבו‪ ,‬ושמא ימלך עליהן‬

                                                                                                                                                                                                       ‫לסחיטה‪{ .‬ס"ק ד}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ב‪ .‬תותים ורימונים‪( :‬א) לסוחטם‪ ,‬מה הדין‪ ,‬ומ"ט – אסור לסחטן (שו"ע)‪ ,‬אף שסתמייהו‬
                                                                                                                                          ‫עומדין לאכילה‪ ,‬הואיל ומקצת בני אדם סוחטין אותם כזיתים וענבים‪ ,‬אסרוה‬

                                                                                                                                                                                        ‫רבנן אטו זיתים וענבים‪{ .‬ס"ק ה}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫(ב) שתיית מימיהם כשיצאו מעצמם‪ :‬א‪ .‬בעומדים לאכילה‪ ,‬ומ"ט –מותר (שו"ע)‪,‬‬
                                                                                                                                          ‫דלא ניחא ליה במה שזבו‪ ,‬וליכא למגזר שמא יסחוט‪{ .‬ס"ק ו}‪ .‬ב‪ .‬בעומדים למשקים‬
                                                                                                                                          ‫– אסור (שו"ע)‪ .‬ג‪ .‬כשלא נתכוין בעת שקיבצם‪ ,‬לא לאכילה ולא למשקה‪ ,‬רק‬
                                                                                                                                          ‫סתמא – אסור‪ ,‬דכעומדין למשקה דמי כל זמן שלא קבצן לאכילה‪{ .‬ס"ק ו ועי' אות‬

                                                                                                                                                                                                                     ‫ו}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ג‪ .‬שאר כל הפירות‪( :‬א) לסוחטם בסתמא‪ ,‬מה הדין‪ ,‬ומ"ט – מותר לסחטן (שו"ע)‪,‬‬

                                                                                                                                                               ‫משום דעומדין לאכילה‪ ,‬וליכא דבעי להו למשקין‪{ .‬ס"ק ז}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫(ב) לסחטן לשם משקה‪ ,‬ומ"ט – אין שם משקה על היוצא מהן‪ ,‬והוי כמפריד אוכל‬
                                                                                                                                          ‫מאוכל‪ ,‬ואף דהוא חשב עליהן בסחיטתו למשקה‪ ,‬בטלה דעתו אצל כל אדם {ס"ק‬

                                                                                                                                            ‫ז}‪ .‬ואין לנו לחוש לדעת המחמירין‪ ,‬אם לא במקום שנהגו להחמיר‪{ .‬ד"ה מותר}‪.‬‬
                                                                                                                                          ‫ד‪ .‬במקום שנהגו לסחוט איזה פירות לשתות מימיהם‪ ,‬מה הדין לסוחטם‪( :‬א) באותו‬
                                                                                                                                          ‫מקום – במקום שנהגו לסחוט איזה פירות לשתות מימיו מחמת צמא או תענוג‪,‬‬
                                                                                                                                          ‫דינו כתותים ורמונים (רמ"א)‪ .‬ודוקא בענין שאם היה לכל העולם פירות הרבה‬
                                                                                                                                          ‫כאלו היו סוחטין אותם‪ ,‬אבל בלא"ה אמרינן דבטלה דעתם‪ .‬והיינו אפילו בזה‬

                                                                                                                                                                                       ‫המקום גופא‪{ .‬ס"ק ח וד"ה ובמקום}‪.‬‬

‫הולך‬
  ‫במדבר‬

      ‫(שמד)‬
   400   401   402   403   404   405   406   407   408   409   410