Page 414 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫תיד‬

‫ג‪ .‬ספוג יבש ‪ -‬בא"ר ובתו"ש מצדדין להחמיר‪ ,‬משום דלא פלוג‪ .‬וברש"י לכאורה לא‬
‫משמע כן‪ .‬וצ"ע לדינא‪{ .‬ד"ה ספוג}‪.‬‬

‫סעיף יח‬

‫ד[ שני עניני סחיטה‪:‬‬
‫א‪ .‬משום מאי חייב‪ ,‬הסוחט‪( :‬א) מים ‪ -‬איסורו משום ליבון‪ ,‬ולא משום דש‪ ,‬כי המים‬

‫הולכים לאיבוד‪ ,‬ולא דמי לדש‪{ .‬ד"ה יש מי שמתיר}‪.‬‬
‫(ב) שאר משקין ‪ -‬ההיפוך‪ ,‬משום ליבון אין בם‪ ,‬דאין מלבנים בם‪ ,‬אלא איסורא‬
‫הוא משום דש‪ ,‬דומיא דסוחט זיתים וענבים‪ .‬אך דוקא כשצריך למשקין הנסחט‪,‬‬

‫דומיא דדישה‪{ .‬בד"ה יש מי שמתיר}‪.‬‬
‫ב‪ .‬הסוחט שאר משקין‪ ,‬והמשקה הנסחט הולך לאיבוד‪ ,‬מה דינו‪( :‬א) כשמכוון לסחוט‬
‫‪ -‬אין זה בכלל דישה‪ .‬וזה הוא דעת הרבה מהראשונים‪ .‬אך דעת הר"י ועוד דמ"מ‬
‫אסור מדרבנן‪ .‬וכל זה רק להפוסקים דבשאר משקים אין מלבנים‪ ,‬אבל להפוסקים‬
‫שאין חילוק בין מים לשאר משקין‪ ,‬ובפרט יין דסברת הר"ן דדומה למים לענין‬
‫כביסה‪ ,‬יהיה מן התורה אסור משום איסור ליבון‪ ,‬ואין חילוק בין אם המשקה‬
‫הנסחט הולך לאיבוד או לא‪ ,‬ואין שייך זה הענין כלל לפס"ר דלנ"ל‪{ .‬ד"ה יש מי‬

‫שמתיר}‪.‬‬
‫(ב) כשאין מכוון לסחוט ‪ -‬מן התורה בודאי אינו חייב בכל עניני שבת בפסיק רישא‬
‫דלא ניחא ליה‪ ,‬ונחלק הערוך עם יתר הפוסקים לענין איסור דרבנן‪ ,‬דלהערוך שרי‬
‫לגמרי ולשארי פוסקים אסור‪ .‬ומדברי השו"ע נראה דאסור מדרבנן‪ ,‬ומ"מ הניח‬
‫להקל בענין זה‪ ,‬משום דבענינינו יש עוד קולא מה שהמשקה הולך לאיבוד ולא‬

‫דמי לדש‪{ .‬ד"ה יש}‪.‬‬

‫ה[ סתימת נקב שבדופן החבית‪:‬‬
‫א‪ .‬לסותמו בחתיכת בגד או נעורת של פשתן‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬יש מי שמתיר‪ ,‬אע"פ שא"א‬
‫שלא יסחוט‪ .‬והוא שלא יהא תחתיו כלי‪ .‬דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו‪ ,‬הוי פסיק‬
‫רישא [פי' איסור נמשך בהכרח מדבר מה כמו המות הנמשך בהכרח מהתזת הראש] דלא‬
‫ניחא ליה‪ ,‬ומותר‪ .‬וחלקו עליו‪ ,‬ואמרו דאע"ג דלא ניחא ליה‪ ,‬כיון דפסיק רישא‬
‫הוא‪ ,‬אסור (שו"ע)‪ ,‬מדרבנן‪ .‬אבל חיובא ליכא בפסיק רישא דלא ניחא ליה לכו"ע‪,‬‬

‫דלענין שבת בעינן מלאכת מחשבת {ס"ק נג}‪.‬‬