Page 419 - IYUN

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬ ‫(רס‪-‬רסו)‬ ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי שכא ‪ -‬דיני תולש בשבת ודיי טוחי ודיני תקוני מאכל או מעבד ולש תיט‬
‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬ ‫עליו שם מי מלח‪[ .‬והא דאסרו אם הוא נותן שמן לבסוף‪ ,‬משום דבשעה שהוא נותן מים‬
‫ומלח יחד הוא נראה כמעבד]‪{ .‬ס"ק י}‪.‬‬

‫ד‪ .‬לעשות מעט לתת לתוך התבשיל או לטבול פתו ‪ -‬מותר (שו"ע)‪ .‬אבל אסור לעשות‬
‫לצורך חול‪{ .‬ס"ק יא ועי' ד"ה אבל}‪.‬‬

‫סעיף ג‬

‫ג[ מליחת חתיכות צנון וכיו"ב‪:‬‬
‫א‪ .‬ד' או ה' ביחד‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬אסור למלוח חתיכות צנון‪ ,‬ד' או ה' ביחד‪ ,‬מפני שנראה‬
‫ככובש כבשים (שו"ע)‪ .‬וזה הטעם הוא מרמב"ם‪ .‬ורש"י נתן טעם‪ ,‬שע"י המלח‬

‫מתקשים‪ ,‬והוי תקון‪ ,‬ודמי למעבד {ס"ק טו}‪.‬‬
‫ב‪ .‬חתיכה אחת של צנון‪( :‬א) להשהותה במלח עד שתזיע כדרכה ‪ -‬אסור מדינא {עי'‬

‫ס"ק יד}‪.‬‬
‫(ב) לטבלה במלח לבדה‪ ,‬ולאוכלה ‪ -‬מטבל כל אחד במלח ואוכל {ס"ק יד}‪.‬‬
‫ג‪ .‬היתר המנהג שחותכים בשבת צנון דק דק ונותנים בקערה ומולחים אותו ושופכים‬
‫עליו חומץ ואוכלין אותו ‪ -‬כיון דאין מניחין אותו כלל להזיע אלא שופכין שם‬
‫החומץ וגם מינים אחרים‪ ,‬לא דמי לעיבוד‪ .‬וכ"ש אם שופכין שם שמן תיכף‪,‬‬

‫שהשמן מחליש כח המלח‪{ .‬ס"ק יד}‪.‬‬
‫ד‪ .‬ירק שקורין שלאטי"ן‪ ,‬שמולחים הירק בפ"ע תחילה‪ ,‬ומשהים אותו כך‪ ,‬ומסננים‬
‫המים‪ ,‬ומערבים אותו עם שמן זית וחומץ ‪ -‬זה איסור גמור‪ ,‬ודמי טפי לעיבוד‪ ,‬כיון‬
‫שהוא ממתין עד שיקבל המלח היטב‪[ .‬ומה שהביא מ"א בשם ש"ג להתיר בשלאטי"ן‪,‬‬

‫היינו כשנותן השמן עליהם תיכף {עי' אות טו}] {ס"ק יד}‪.‬‬
‫ה‪ .‬לשפוך יין ושאר משקין לכלי שיש בו חומץ‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬אסור‪ ,‬דדומה לכובש כבשים‪,‬‬
‫דהא מתכוין שאותו המעט ששופך שם‪ ,‬יהיה נכבש ויעשה חומץ‪ .‬וביד אהרן‬
‫כתב דאסור משום דמחזי כעובדא דחול‪[ .‬ואם עושה זאת כדי להחליש כח החומץ בלבד‪,‬‬

‫פשוט דשרי לכו"ע]‪{ .‬ס"ק טו}‪.‬‬
‫ו‪ .‬ליתן אוגערקעס חיין בתוך הכבושים שיתחמץ ‪ -‬פשוט דאסור לכו"ע‪{ .‬ס"ק טו}‪.‬‬

‫ז‪ .‬דבר שאין דרכו לכבוש ‪ -‬נראה דשרי‪{ .‬ס"ק יג}‪.‬‬

‫הולך‬
‫במדבר‬

‫(שמד)‬