Page 428 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫תכח‬

‫סימן שכא – דיני תקוני מאכל מעבד ולש‬

‫סעיף יד‬

‫א[ גיבול‪:‬‬
‫א‪ .‬נתינת מים בבר גיבול ‪ -‬תניא בברייתא בגמרא‪ ,‬דאם אחד נותן קמח ואחד נותן מים‬
‫האחרון חייב‪ ,‬דברי רבי‪ ,‬ור' יוסי ב"ר יהודה אומר אינו חייב עד שיגבל‪ .‬ופסקו רוב‬
‫הפוסקים כר' יוסי ב"ר יהודה‪ .‬ולא גזרו על נתינת מים לבד‪[ .‬ולדעת הי"א לקמן יש‬
‫להחמיר]‪ .‬אך דעת בעה"ת וסייעתו לפסוק כרבי‪ ,‬דע"י נתינת מים נקרא גיבול‪ .‬וכל‬
‫זה בקמח או עפר וטיט וחול הדק‪ ,‬דהוא בר גיבול‪ ,‬וכל כיוצא בהן‪{ .‬ס"ק נ ואות סא{‪.‬‬
‫ב‪ .‬נתינת מים באינו בר גיבול ‪ -‬בדבר דהוא לאו בר גבול‪ ,‬כגון אפר וחול הגס‪ ,‬דעת‬
‫הרמב"ם וסייעתו דאף אם גבלו פטור מחטאת ורק איסורא איכא‪ ,‬ומותר בנתינת‬
‫מים‪ .‬ודעת הרבה ראשונים להיפך‪ ,‬דבדבר דלאו בר גיבול אף לר' יוסי ב"ר יהודה‬

‫לא בעי גיבול‪ ,‬ומשנתן בו מים חייב‪ ,‬דזהו גיבולו‪{ .‬ס"ק נ ואות סא}‪.‬‬
‫ג‪ .‬גיבול בדבר שניתנו בו כבר מים [לשיטת בעה"ת]‪ ,‬האם חייב ומ"ט ‪ -‬אפילו לדעת‬
‫בעה"ת דנתינת מים נקרא גיבול‪ ,‬מ"מ אם נתן בו מים מע"ש וחזר וגבל אח"כ‬
‫בשבת‪ ,‬חייב‪ ,‬ולא אמרינן דזה מקרי לישה אחר לישה וכו'‪ ,‬ודוקא היכא דעושה‬

‫אח"כ לישה גמורה‪{ .‬ד"ה אין מגבלין{‪.‬‬

‫ב[ גיבול מעט מעט‪:‬‬
‫א‪ .‬בקמח קלי‪( :‬א) מה הדין והטעם לשיטת הרמב"ם ‪ -‬מותר לגבל את הקלי מעט‬
‫מעט (שו"ע)‪ ,‬דקמח קלי לאו בר גיבול הוא‪ ,‬ודבר דלאו בר גיבול אינו חייב אף‬
‫כשגבלו‪ ,‬ואינו אסור אלא מדרבנן שמא יבא ללוש קמח שאינו קלי‪ ,‬ולפיכך התירו‬

‫ע"י שינוי דמעט מעט‪{ .‬ס"ק נב}‪.‬‬
‫(ב) לשיטות דקמח קלי בר גיבול וחייב מהתורה כשגבלו‪ .‬א‪ .‬לדעת הפרי מגדים‬
‫‪ -‬הותר הגיבול ע"י שינוי דמעט מעט גם בבר גיבול‪ .‬ב‪ .‬לדעת הנשמת אדם‪ ,‬ומ"ט ‪-‬‬
‫חצי שיעור אסור מן התורה ובודאי גם במעט מעט אסור מן התורה‪ ,‬ומה שאמרה‬
‫הגמרא 'על יד על יד' היינו ע"י שינוי דכלאחר יד‪ ,‬אבל מעט מעט אסור‪ .‬ג‪ .‬לדעת‬
‫הביה"ל באלו אופנים‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬טעם ההיתר משום דע"י מה שמיבשין הקליות‬
‫בתנור ועושין אותן שיהיו ראוין לאכילה‪ ,‬הוא חשיב כמו דבר שנאפה ונתבשל‪,‬‬