Page 430 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫תל‬

‫ד[ הטלת מ"ר על טיט‪:‬‬
‫א‪ .‬לפוסקים דס"ל דבדבר שהוא בר גיבול‪ ,‬אינו חייב עד שיגבל ‪ -‬איסורא מיהו איכא‪.‬‬
‫וה"ה בעפר תיחוח ובחול‪ ,‬ואף דהוא אין מכוין ללישה מ"מ פסיק רישא הוא‪{ .‬ס"ק‬

‫נז}‪.‬‬
‫ב‪ .‬באיזה אופן יש לסמוך על טעם פסיק רישא דלא ניחא ליה ‪ -‬בספר בית מאיר מתיר‬
‫במקום הצורך‪ ,‬ונראה דיש לסמוך ע"ז במקום שהטיט אינו שלו‪ ,‬דאז בודאי לא‬

‫ניחא ליה בלישתה‪{ .‬ס"ק נז}‪.‬‬
‫ג‪ .‬כשמכסה מ"ר בחול ובאפר‪ ,‬כיצד ינהג ‪ -‬יתן הרבה אפר וחול ואז לא ניכר כלל‬
‫הלישה‪[ .‬ובזה לא שייך פסיק רישא דלא ניחא לה‪ ,‬דבאמת ניחא ליה שיבלע המי רגלים בתוך‬

‫האפר וחול כדי שלא יהיה מינכר]‪{ .‬ס"ק נז ואות ע{‪.‬‬
‫ד‪ .‬חול‪ ,‬האם בר גיבול ‪ -‬משמע כאן דבחול אין שייך לישה‪ ,‬והרמב"ם לשיטתו אזיל‬
‫שכתב אין גיבול באפר ולא בחול הגס וכו'‪ ,‬והראב"ד חולק וכתב ואינו כן‪ ,‬שלא‬
‫אמרו אפר אינו בר גיבול‪ ,‬אלא שאינו מחוסר גיבול‪ ,‬ובנתינת מים לבד חייב‪ ,‬וכן‬

‫דעת האחרונים‪{ .‬ד"ה שהרי}‪.‬‬

‫סעיף טו‬

‫ה[ לישת חרדל וכד'‪:‬‬
‫א‪ .‬חרדל שלשו מערב שבת‪( :‬א) מה הדין לערבו בשבת ביד או בכלי ‪ -‬יכול לערבו הן‬
‫ביד הן בכלי‪ ,‬ונותן לתוכו דבש‪ ,‬ולא יטרוף לערבו בכך [בכח]‪ ,‬אלא מערבו מעט‬

‫מעט (שו"ע)‪.‬‬
‫(ב) אם לא נתערב במים קודם השבת‪ ,‬ומ"ט ‪ -‬יכול לערבו במים או ביין ואפילו‬
‫אם לא נתערב מים בהחרדל קודם השבת ונילוש החרדל רק מתמצית לחותה‪,‬‬
‫אפ"ה שרי עכשיו לערב בה המשקה‪ ,‬דע"י הנתינה לא חשיב לישה לדעה זו עד‬

‫שיגבלה‪{ .‬ס"ק נח}‪.‬‬
‫(ג) מהו השינוי שצריך בזה ‪ -‬הא דהתיר לערב בין ביד בין בכלי‪ ,‬אין גיבול בזה‪,‬‬
‫משום דדרך הגיבול בחרדל וכן בשחלים ושום הוא ע"י טריפה‪ ,‬דהיינו שמערב‬

‫בכח‪ ,‬וכאן הוא מערב בנחת‪ ,‬וזהו שסיים מערב מעט מעט‪{ .‬ס"ק נח‪ ,‬נט}‪.‬‬
‫(ד) לשיטת הרמב"ם‪ ,‬אם נתן מים מבעוד יום ולא לש‪ ,‬האם יכול ללושו בשבת ‪-‬‬

‫כ"ז שלא לש אין יכול ללוש אח"כ בשבת‪{ .‬ד"ה יכול לערבו}‪.‬‬