Page 533 - IYUN

‫ערב שבת כניסת ליל שבת יום השבת הבדלה צרכי שבת מוקצה מלאכות צרכי מאכל מלאכת שמירת גזירות קטן‬ ‫(רס‪-‬רסו)‬ ‫עיון ההלכה ‪ ‬סימי שלו ש אם מותר לילר על גבי העשבים וכי באילי תקלג‬
‫(רמב‪-‬רנט) שבת (רסז‪-‬רפ) (רפא‪-‬רצג) (רצד‪-‬ש) (שא‪-‬שז) (שח‪-‬שיג) (שיד‪-‬שכא) (שכב‪-‬שכד) עכו"ם גופו וממונו ותולדות (שמג)‬
‫(שכה) (שכו‪-‬שלה) (שלו‪-‬שמב)‬ ‫סעיף ז‬
‫ג‪ .‬עציץ שאינו נקוב ‪ -‬אסור לתלוש אפילו מעציץ שאינו נקוב (שו"ע)‪ .‬וה"ה שאסור‬
‫להשקות הזרעים שבתוך העציץ‪ .‬ואפי' אם העציץ הוא מונח בעליה ג"כ יש‬

‫איסור בכל זה‪{ .‬ס"ק מא}‪.‬‬
‫ד‪ .‬עציץ נקוב ‪ -‬חיובא נמי יש בזה‪ ,‬לפי שיונק מן הקרקע ע"י הנקב‪ ,‬שמריח לחלוחית‬

‫הקרקע דרך שם‪{ .‬ס"ק מב}‪.‬‬
‫ה‪ .‬שיעור הנקב ‪ -‬אפילו אם היה הנקב קטן כ"כ שהוא בכדי שיצא ממנו שרש קטן‬
‫שהוא פחות מכזית‪ ,‬ואפילו אם היה הנקב בדופן העציץ‪ ,‬כיון שהוא כנגד מה‬

‫שטמון מן הגזע בעפר‪ ,‬וכ"ש אם הוא בשוליו נגד השרש‪{ .‬ס"ק מב}‪.‬‬
‫ו‪ .‬בעציץ של עץ או של חרס ‪ -‬י"א דבעציץ עץ אפי' אינה נקובה כנקובה דמיא‪,‬‬
‫משום דעץ מתלחלח ויונק מהקרקע‪ ,‬ולא בעינן נקובה רק גבי כלי חרס‪ ,‬וי"א‬
‫דאדרבה בחרס לא בעינן נקובה‪ ,‬משום דדמיא לעפר‪ ,‬משא"כ בעץ‪ .‬ויש עוד‬
‫שיטה שלישית‪ ,‬דבחרס בעי נקובה‪ ,‬ובעץ אפילו נקוב כאינו נקוב דמיא‪{ .‬ד"ה‬

‫מעציץ}‪.‬‬

‫סעיף ח‬
‫ז‪ .‬ליטול עציץ מעל גבי קרקע ולהניחו על גבי יתדות‪( :‬א) אינו נקוב ‪ -‬עציץ אפילו אינו‬
‫נקוב יש ליזהר מליטלו מעל גבי קרקע ולהניחו על גבי יתדות‪( ,‬שו"ע)‪ ,‬דגם בזה יש‬

‫חשש תלישה מדרבנן‪ ,‬מפני שמפסיק יניקתו מעט‪{ .‬ס"ק מג}‪.‬‬
‫וסתם המחבר להחמיר‪ ,‬משום דיש דעות בין הראשונים להחמיר בעץ אפילו‬
‫באינו נקוב דכנקוב דמיא‪ ,‬ויש אומרים להיפוך דבחרס צריך להחמיר‪ ,‬ולחומרא‬

‫חשש המחבר לשני הפירושים‪{ .‬אות לז וד"ה אפילו}‪.‬‬
‫(ב) עציץ נקוב ‪ -‬כל שכן דצריך ליזהר בזה‪{ .‬ס"ק מג}‪ .‬ואף בנקובה לא הוי אלא‬

‫מדרבנן‪ ,‬כיון שאינו מפסיק דבר בין העציץ להקרקע‪{ .‬אות לז וד"ה אפילו}‪.‬‬
‫ח‪ .‬במעמידו ע"ג עצים או ע"ג בגדים ‪ -‬כ"ש דיש בזה איסורא‪ ,‬ואם הוא עושה כן‬

‫בעציץ נקוב יש בזה תלישה ונטיעה מן התורה‪{ .‬ס"ק מד}‪.‬‬
‫ט‪ .‬ליטלו מע"ג יתידות וליתנו ע"ג קרקע ‪ -‬יש ליזהר‪ ,‬משום זורע {שו"ע וס"ק מה}‪[ .‬ויש‬

‫מזה ראיה לשיטת הסוברים דפסיק רישא אסור אף במילתא דרבנן‪{ .‬אות לט}]‪.‬‬
‫י‪ .‬צרור שעלו בו עשבים‪ ,‬מהו להגביהו מן הארץ‪ ,‬לקנח בו ‪ -‬לא הוי אלא מדרבנן‪,‬‬

‫ומותר משום כבוד הבריות {אות לז}‪.‬‬

‫הולך‬
‫במדבר‬

‫(שמד)‬