Page 156 - Step and repeat document 1
P. 156
| 156נתיבותיה שלום
הוא ציפה שלאחר ששכם בן חמור ואביו יהיו חלשים וכואבים מהמילה ,בניו יכנסו לעיר
וישחררו את דינה בלבד ,ולא עלה על דעתו שהם גם יהרגו את כל הגברים בשכם.
יעקב התנגד למעשה שמעון ולוי ואמר להםֲ " :ע ַכ ְר ֶּתם אֹ ִתי ְל ַה ְב ִאי ׁ ֵש ִני ְּבי ׁ ֵשב ָה ָא ֶרץ"
(לד ,ל) .בדבריו ,יעקב לא טען כנגד בניו טענה מוסרית אלא טענה פרקטית-ביטחונית.
תשובתם של שמעון ולוי ,לעומת זאת ,הייתה מוסריתַ " :ה ְכז ֹו ָנה ַי ֲע ֶ ׂשה ֶאת ֲאח ֹו ֵתנ ּו" (שם,
לא) .אכן ,יש לשאול :איך תשובתם של שמעון ולוי עונה על הטענה הביטחונית שטען
יעקב? – בפשטות ניתן לומר שהערך המוסרי חשוב יותר מהחשש הביטחוני; כלומר,
לדברי בני יעקב ,החשש של יעקב אביהם שמא המעשה שעשו יוביל למלחמה ,אינו
שיקול שיש לקחת בחשבון כאשר מדובר באונס בת ישראל ,דבר שהוא פגיעה בערך
מוסרי שלא ניתן לעבור עליו בשתיקה .כך מחד גיסא .מאידך גיסא ,אפשר גם לפרש
שתשובתם של שמעון ולוי הייתה תשובה שיש לה גם משמעות ביטחונית .לטענתם,
אם המעשה החמור של אונס בת ישראל יעבור בשתיקה ,הדבר יעודד את המשך הפגיעה
בישראל; לעומת זאת ,אם תבוא תגובה חריפה למעשה ,הרי שתיווצר הרתעה רבתי,
ומקרה זה או דומיו לא יישנו.
כך היה גם עם דוד המלך ,שיצא למלחמה כדי לשמור על כבוד העם ולהרתיע את עמי
האזור .כשאביו של מלך בני עמון מת ,שלח דוד המלך שליחים כדי לנחם אותו .המלך
העמוני ,שחשד שמדובר במרגלים ,פגע קשות בכבודו של העםַ" :ו ִּי ַּקח ָחנ ּון ֶאת ַע ְב ֵדי ָדִוד
ַו ְי ַג ַּלח ֶאת ֲח ִצי ְז ָק ָנם ַו ִּי ְכרֹת ֶאת ַמ ְדֵוי ֶהם ַּב ֵח ִצי ַעד ׁ ְשת ֹו ֵתי ֶהם ַו ְי ׁ ַש ְּל ֵחם" (שמואל ב' י ,ד).
בעקבות זאת יצא דוד למלחמה שלימדה לקח את בני עמון והסביבה .לולא היה יוצא דוד
למלחמה ,היה הדבר מתפרש כחולשה ונותן לגיטימציה לעמי האזור להתגרות בעם ישראל.
על טענתם של שמעון ולויַ " ,ה ְכז ֹו ָנה ַי ֲע ֶ ׂשה ֶאת ֲאח ֹו ֵתנ ּו" ,יעקב איננו מגיב .התורה נותנת
את זכות "המילה האחרונה" לשמעון ולוי ,ובזה לכאורה התורה נותנת הכשר למעשיהם.
אולם יש לציין שיעקב אומנם שותק בפרשתנו ,אבל משמיע באוזניהם את החשבון
המוסרי הנוקב שלו לפני מותו :
ׁ ִש ְמע ֹון ְו ֵל ִוי ַא ִחים ְּכ ֵלי ָח ָמס ְמ ֵכ ֹר ֵתי ֶהםְּ :ב ֹס ָדם ַאל ָּתבֹא ַנ ְפ ׁ ִשי ִּב ְק ָה ָלם ַאל ֵּת ַחד
ְּכ ֹב ִדי ִּכי ְב ַא ָּפם ָהְרג ּו ִאי ׁש ּו ִבְרצֹ ָנם ִע ְּקר ּו ׁש ֹורָ :אר ּור ַא ָּפם ִּכי ָעז ְו ֶע ְבָר ָתם ִּכי ָק ׁ ָש ָתה
ֲא ַח ְּל ֵקם ְּב ַי ֲע ֹקב ַו ֲא ִפי ֵצם ְּב ִי ְ ׂשָר ֵאל (מט ,ה-ז).
