Page 157 - Step and repeat document 1
P. 157

‫פרשת לחשוי | ‪157‬‬

                                          ‫ג‪ .‬מעשה קנאה טהור או נגוע?‬

‫שמעון ולוי ביצעו את מעשה הקנאה הראשון המסופר בתורה‪ ,‬וכאן יש לשאול האם‬
‫המעשה שעשו נבע מקנאה טהורה ונטולת נגיעות אישיות‪ ,‬כמו הקנאה של פינחס שהרג‬
‫את זמרי בן סלוא‪ ,‬או לא‪ .‬אצל פינחס ברור שהקנאה הייתה טהורה‪ ,‬שהרי בעקבות קנאותו‬
‫זכה פינחס לברכת ה'‪ ,‬ברכת שלום; " ְּב ַק ְנא ֹו ֶאת ִק ְנ ָא ִתי" (במדבר כה‪ ,‬יא)‪ ,‬כך מכריז הקב"ה‬
‫שקנאת פינחס היא קנאה טהורה ללא כל נגיעות אישיות‪ ,‬קנאה שנובעת מתוך אהבת ה'‪.‬‬

                                 ‫האם כך היה גם עם מעשה הקנאה של שמעון ולוי?‬

‫מחד גיסא‪ ,‬בתשובתם של בני יעקב לאביהם‪ַ " ,‬ה ְכז ֹו ָנה ַי ֲע ֶ ׂשה ֶאת ֲאח ֹו ֵתנ ּו" (לד‪ ,‬לא)‪ ,‬הם‬
‫גילו שיש להם נגיעה אישית‪ ,‬שכן היה מדובר באחותם‪ ,‬ומתוך כך מתעוררת השאלה מה‬
‫היה קורה אם היה מדובר בסתם בת ישראל שאינה אחותם; מאידך גיסא‪ ,‬מתוך האמירה‬
‫שלהם‪ִּ " ,‬כי ְנ ָב ָלה ָע ָ ׂשה ְב ִי ְ ׂש ָר ֵאל" (לד‪ ,‬ז)‪ ,‬משמע שיש כאן עניין עקרוני וטהור‪ ,‬שהרי‬
‫הפגיעה היא בבת ישראל באשר היא‪ .‬אכן‪ ,‬על אף שהאמירה העקרונית הזו נאמרת כשעם‬
‫ישראל עדיין איננו קיים‪ ,‬ו'בת ישראל' היחידה היא דינה‪ ,‬עצם הניסוח הכללי והלאומי‬

                                  ‫מאוד הזה מלמד על חשיבה עקרונית ולא אישית‪.‬‬

‫בפרשה שבה נעסוק בשיעור הבא‪ ,‬פרשת וישב‪ ,‬נגלה שלבני יעקב אכן הייתה נגיעה‬
                             ‫אישית‪ ,‬המתגלה בפרשיית מכירת יוסף‪ .‬במכירה נאמר‪:‬‬

‫ַו ִּיְרא ּו אֹת ֹו ֵמָר ֹחק ּו ְב ֶטֶרם ִי ְקַרב ֲא ֵלי ֶהם ַו ִּי ְת ַנ ְּכל ּו ֹאת ֹו ַל ֲה ִמית ֹו‪ַ :‬ו ֹּיא ְמר ּו ִאי ׁש ֶאל ָא ִחיו‬
‫ִה ֵּנה ַּב ַעל ַה ֲחלֹמ ֹות ַה ָּל ֶזה ָּבא‪ְ :‬ו ַע ָּתה ְלכ ּו ְו ַנ ַהְר ֵגה ּו ְו ַנ ׁ ְש ִל ֵכה ּו ְּב ַא ַחד ַה ּבֹר ֹות ְו ָא ַמְרנ ּו‬

                        ‫ַח ָּיה ָר ָעה ֲא ָכ ָל ְתה ּו ְו ִנְר ֶאה ַמה ִּי ְהי ּו ֲחלֹ ֹמ ָתיו (לז‪ ,‬יח‪-‬כ)‪.‬‬

‫מי הם אלו שהציעו להמית את יוסף? – לכאורה‪ ,‬הביטוי שמופיע בכתוב‪ַ" ,‬ו ֹּיא ְמר ּו ִאי ׁש‬
‫ֶאל ָא ִחיו"‪ ,‬הוא ביטוי כללי שמשמעותו היא‪' :‬כולם אמרו לכולם'‪ ,‬כך שמתוכו לא ניתן‬
‫לדעת מי בדיוק הציע להמית את יוסף‪ .‬אכן‪ ,‬מכך שבהמשך נאמר‪ַ" :‬ו ִּי ׁ ְש ַמע ְרא ּו ֵבן ַו ַּי ִּצ ֵלה ּו‬
‫ִמ ָּי ָדם" (שם‪ ,‬כא)‪ ,‬משמע שראובן לא היה אחד מאלו שאמרו " ִאי ׁש ֶאל ָא ִחיו"; בנוסף‪ ,‬מכך‬
‫שבהמשך נאמר‪ַ" :‬ו ֹּיא ֶמר ְיה ּו ָדה ֶאל ֶא ָחיו ַמה ֶּב ַצע ִּכי ַנ ֲה ֹרג ֶאת ָא ִחינ ּו" (לז‪ ,‬כו)‪ ,‬נלמד שגם‬
‫יהודה לא היה אחד מאלו שהציעו להמית את יוסף‪ .‬נמצא אפוא שהביטוי הוא לא ביטוי‬
‫כללי‪ ,‬אלא מתייחס לחלק מהאחים‪ ,‬ולכן יש להבין למי הכתוב מתכוון כשהוא אומר‪:‬‬

                                                                 ‫" ִאי ׁש ֶאל ָא ִחיו"‪.‬‬
   152   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162