Page 162 - Step and repeat document 1
P. 162

‫‪ | 162‬נתיבותיה שלום‬

‫כי דם נקיים היה בדמים אשר שפך‪ ,‬כמו דם אוריה וזה לפני‪ ,‬גם בדמי ה ֹכהנים‪ ,‬היה‬
‫הוא ה ִסבה כמו שאמר‪ַ " :‬ס ּ ֹב ִתי ְּב ָכל ֶנ ֶפ ׁש ֵּבית ָא ִבי ָך"‪ ,‬גם בדמי הגוים אשר שפך‬
‫אותם שלא היו בני מלחמתו אפשר שהיו בהם אנשים טובים וחסידים‪ ,‬אף על פי‬
‫כן לא נענש עליהם כי כוונתו לכלות הרשעים שלא יפרצו בישראל ולהציל עצמו‬
‫כשהיה בארץ פלשתים לא יחיה איש ו ִאשה‪ ,‬אבל כיון שנזדמן לו שפיכות דמים‬
‫לרוב מנעו מלבנות בית המקדש שהוא לשלום ולכפרת עון ולעטרת ת ִפלה‪ ,‬כמו‬
‫שמנעו להניף ברזל במזבח ובבית המקדש לפי שהברזל עושים ממנו כלי הריגה‬

                                      ‫לא יעשו ממנו כלי שלום ברוב (שם)‪.‬‬

‫לאור כל המקורות הללו‪ ,‬שמהם שבה ועולה הזהירות משפיכת דמם של חפים מפשע‪,‬‬
‫שאלת הרמב"ן מתחזקת‪ :‬איך עשו בני יעקב הצדיקים את המעשה הזה‪ ,‬לשפוך את דמם‬

                                                    ‫הנקי‪-‬לכאורה של אנשי שכם?‬

                             ‫ה‪ .‬עמדות נוספות ביחס למעשה שמעון ולוי‬

‫לפני שניכנס למחלוקת הידועה שבין הרמב"ם לרמב"ן בנושא‪ ,‬נביא את דברי אור החיים‬
                                                                        ‫הקדוש‪:‬‬

‫"ַו ַּי ַהְרג ּו ָּכל ָז ָכר‪ְ :‬ו ֶאת ֲחמ ֹור" וגו' קשה למה יהרגו מי שלא חטא‪ ,‬ועוד למה לא‬
‫הקדימו בבעל עבירה תחילה‪ .‬אכן הנה בני יעקב לא היה בדעתם להרוג אלא בעל‬
‫עבירה‪ ,‬אלא שכל בני העיר רצו לעמוד בפרץ כנגדם לבל יהרגו מלכם‪ ,‬אשר על‬
‫כן הרגום מדין רודף‪ ,‬והוא אומרו "ַו ַּי ַהְרג ּו ָּכל ָז ָכר"‪ ,‬ובזה השיגו להרוג את חמור‬

   ‫ואת שכם‪ ,‬וזולת זה לא היו יכולין לנקום נקם מהמחויב להם מיתה (לד‪ ,‬כה)‪.‬‬

‫לדעת אור החיים הקדוש‪ ,‬שמעון ולוי פעלו מתוך הגנה עצמית בשעה שפגעו בזכרי העיר‪.‬‬
                                                   ‫באופן דומה כותב גם המלבי"ם‪:‬‬

‫כי שכם לא רצה לשלח את דינה בטוב ועצרה בביתו‪ ,‬ואם לא היו נותנים לו בטוב‬
‫היה נלחם בם‪ ,‬והותר ליעקב להוציאה מרשותו על ידי הריגת אנשי שכם שהיו‬

                                ‫הורגים אותם כי היו נכונים למלחמה (שם)‪.‬‬
   157   158   159   160   161   162   163   164   165   166   167