Page 164 - Step and repeat document 1
P. 164
| 164נתיבותיה שלום
המהר"ל אומר שמלחמה זו לא הייתה מאבק של יחידים ביחידים ,אלא מאבק בין שתי
אומות; מלחמה בין אומות פורצת כאשר יש תקרית שהיא עילה למלחמה ,ומכיוון שאנשי
שכם ואנשי יעקב נחשבים לשתי אומות ,התקרית שאירעה ,קרי :הפגיעה בדינה ,הייתה
למעשה הכרזת מלחמה ,ובמלחמה בין אומות מותר לפגוע באויב ללא הבדלה .לכן האחים
של דינה אומריםִּ " :כי ְנ ָב ָלה ָע ָ ׂשה ְב ִי ְ ׂש ָר ֵאל" (לד ,ז) ,ב'ישראל' במשמעות של 'האומה
הישראלית' ,ולכן התגובה צריכה להיות חריפה.
הרש"ר הירש ,בשונה מהמהר"ל ואור החיים הקדוש ,אינו מצדיק את מעשיהם של
שמעון ולוי:
עתה מתחילה הגנות ,ואין בדעתנו לחפות עליה .אילו הרגו את שכם וחמור ,ודאי
היה הדין עמהם .אך הם לא חסו על אנשים חסרי מגן ,המסורים בידיהם בלא כוח.
גדולה מזו ,הם שדדו ,ובדרך כלל פקדו על אנשי העיר את עוון אדוניהם ,לכך לא
היתה כל הצדקה .לפיכך גם גוער בהם יעקב :עכרתם אותי! שמנו וכבודנו היו
זכים כבדולח ,ואתם עכרתם אותם ...הם הרחיקו ללכת ,כאשר הרגו צדיקים בעוון
רשעים תקיפים (לד ,כה-לא).
ו .מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן
נעבור למחלוקת הרמב"ם והרמב"ן .כאמור ,הרמב"ם קושר בין הריגתם של אנשי שכם
ובין אי-קיום מצוות בני נֹח .וכך כתב:
על ִששה דברים נצטווה אדם הראשון :על עבודה זרה ,ועל ברכת השם ,ועל
שפיכות דמים ,ועל גילוי עריות ,ועל הגזל ,ועל הדינים .אף על פי שכולן הן קבלה
בידינו ממשה רבינו ,והדעת נוטה להן – מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטווה,
הוסיף לנֹח אבר מן החי ,שנאמרַ " :א ְך ָּב ָ ׂשר ְּב ַנ ְפ ׁש ֹו ָדמ ֹו לֹא תֹא ֵכל ּו" נמצאו שבע
מצות (הלכות מלכים ט ,א).
אחת משבע מצוות בני ֹנח היא איסור הגזל ,ושכם נתפס אפוא כמי שגזל את דינה .בנוסף,
המצווה השביעית במצוות בני ֹנח היא מצוות דינים ,שעניינה לדעת הרמב"ם הוא להושיב
בתי דין :
