Page 127 - IYUN

‫הפרשה כז‬ ‫בראשית‬ ‫עיון‬

‫בראשית‬ ‫לדגים שנתברכו בפריה ורביה ושם ר ש אין פר וכן ש ש הים את בני האדם‬
‫ששם אניות יהלכו‬

‫ו וה א ר האחרון בששת י י בראשית היה א ר נתינת ה זון לנבראים נתינת‬
‫כל ע פרי ל אכל אדם וכל יר עשב לבה ה ולחיה וכך פרש ה ז ור כולם‬
‫אליך ישברון לתת אכלם בעתו שזהו כבודו של ה ב"ה להשביע את העולם טובו‬

‫וא נם ביד אדם ניתנה הבחירה להביא על עצ ו רעה על ידי החטא וכן היה ביום‬
‫השישי ל עשה בראשית שבחטא ע הדעת נגזרה יתה לעולם אבל כבודו של‬
‫ה ב"ה יהיה לעולם כי א לאחר שאל עפרם ישובון ישלח רוחו ויבראון ויחדש פני‬

‫אד ה ויחזור העולם לטובו של ה ב"ה ובלע ה ות לנצח‬

‫ועל זה נא ר ז ור שיר ליום השבת שיר ליום שכולו שבת לז ר על הש חה‬
‫בטובם של עשי בראשית ועל ההתבוננות שאין ביד הרשעים לעשות רעה לעדי‬
‫עד אלא כבודו של ה ב"ה הוא יהיה לעולם וית ו חטאים ן האר ויש ח ה‬

‫ב עשיו‬

‫וה עיין יפרש הטעם שב ז ור שיר ליום השבת נא ר ה גדלו עשיך ה‬
‫וב ז ור ברכי נפשי נא ר ה רבו עשיך ה‬

‫אשיחה בחוקיך – מרבנן ותלמידהון‬

‫ז‪ .‬המאורות הגדולים‬

‫את המאור הגדל וגו' ואת המאור הקטן וגו' (א‪ ,‬טז)‬

‫שוים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים וכו'‬

‫(רש"י ומקורו בחולין ס‪ ,‬ב)‬

‫כמו שאנו אומרים בסוף ברכת‬ ‫דעת זקנים מבעלי התוס' כתבו‪,‬‬
‫יוצר 'המחדש בטובו בכל יום תמיד‬ ‫שפשוטו של מקרא ששניהם גדולים‪,‬‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬כאמור לעושה‬ ‫ומיהו האחד גדול מחבירו‪ ,‬כדכתיב‬
‫אורים גדולים'‪ ,‬והיינו דמקרא זה‬
‫דכתיב 'לעושה אורים גדולים'‪ ,‬ולא‬ ‫'את המאור הגדול'‪.‬‬
‫כתיב 'עשה'‪ ,‬הביאו ראיה שהקב"ה‬
‫מחדש בהווה בכל יום תמיד‬ ‫וצ"ב בדברי רש"י‪ ,‬מהא דאיתא‬
‫בקרא (תהלים קלו‪ ,‬ז( 'לעושה אורים‬
‫גדולים'‪ ,‬והפי' לעושה היינו בהווה‪,‬‬