Page 156 - IYUN
P. 156

‫הפרשה‬  ‫נח‬  ‫נו עיון‬

‫]ו תברא שהוא הדין לאו ות שנתחדשו לאחר כן שפחת אברהם אבינו כבני‬
‫יש עאל ובני טורה וע ון ו ואב ואדום שכיון שהחשיבה אותם התורה לאו ה‬
‫ועילה ה כ תה להיחשב כלשון ולפי זה כל אחד שנים עשר בניו של יש עאל‬
‫נחשב לאו ה וכ ו שנא ר להלן כה טז אלה הם בני יש עאל וגו שנים עשר‬
‫נשיאים לאו ותם וכן כל אחד אלופי אדום נחשב לאו ה בפני עצ ה שיש לה‬
‫לשון לעצ ה וכדאיתא בדברי רש"י ב דבר כא א שדברו הע ל ים בלשון‬

                                                                    ‫ע ל [‪.‬‬

‫והו י בעל בית אפרים שאם נשתנה הלשון שעת דור הפלגה אינו נחשב כלשון‬
‫ונראה דהיינו בלשונות שנשתנו ח ת שינוי האו ה ח ת ש צת בני צרים‬
‫נתערבו עם בני כוש וכדו ונשתנתה לשונם ללשון של תערובת צרית וכושית‬
‫ואין תערובת האו ות נחשבת כאו ה בפני עצ ה ל בוע לשון חדשה של תערובת‬

                                                             ‫צרית וכושית‪.‬‬

‫]ויש לדון בבני יש עאל ובני טורה שא שנתערבו זה עם זה כ ו שכתב הר ב"ם‬
‫פ"י הל לכים ה"ח כל ום לא נתערבו עם או ות אחרות כיון שהם ניכרים‬
‫לאו ה בפני עצ ה על ידי ה ילה האם נחשבת תערובת זו של בני יש עאל ובני‬
‫טורה כאו ה אחת של בני אברהם וא אם תשתנה לשונם הרי הם נחשבים כאו ה‬

                                                        ‫שבידה ל בוע לשון[‪.‬‬

‫ובביאור הלכה י ב הו י שאין ה כ ת האו ה ועילה ל בוע לשון אלא‬
‫ב ו ה של האו ה שה כי ה על אותו הלשון אבל כיצד תועיל הה כ ה של בני‬

               ‫אר צרים שא ירת צלילים וי ים יחשבו כלשון בכל העולם‪.‬‬

‫ו ח ת כן העו ד באר ישראל ו דבר בלשון צרית אינו נחשב כ דבר אלא‬
‫כ ע ם שפתיו לפי ה כ ת בני אר צרים ואינו יוצא בזה ידי חובת תפילה וכדו'‪.‬‬

‫וכשם שה תפלל בשפה האשורית שהיתה בי י נחריב אינו נחשב כ תפלל‬
‫בלשון ש דברים בה כך הוא ב תפלל בלשון שאין דברים בה ב דינה זו ואין‬

                          ‫חילו בין לשון של ז ן אחר ובין לשון של ום אחר‪.‬‬

 ‫ה ואולם צאנו אופן שני ל ביעת לשון והוא בדברי תו הרא"ש נזיר ב א‬
‫שכתב שאדם שבדה לשון לבו לדבר בו ולישא וליתן בו דפשיטא כל ה שהיה‬
‫נודר ו יים ונושא ונותן באותו לשון היה יים אחר שהרגיל עצ ו בו והוא לשונו‬

                            ‫כי כן כל הלשונות שהורגלו בהם בכל דינה ו דינה‪.‬‬

‫והרי ששני אופנים הם ל ביעת לשון האחד בהרגל בני ה דינה לדבר בלשון וי ת‬
‫שבזה היא נחשבת לשון א ל י שלא הורגל לדבר בה והשני בהרגלו של אדם לדבר‬

       ‫בלשון וי ת וא אם אין דינה ה דברת בלשון זו שו"ת ח"ה י צג(‬
   151   152   153   154   155   156   157   158   159   160   161