Page 156 - IYUN
P. 156
הפרשה נח נו עיון
]ו תברא שהוא הדין לאו ות שנתחדשו לאחר כן שפחת אברהם אבינו כבני
יש עאל ובני טורה וע ון ו ואב ואדום שכיון שהחשיבה אותם התורה לאו ה
ועילה ה כ תה להיחשב כלשון ולפי זה כל אחד שנים עשר בניו של יש עאל
נחשב לאו ה וכ ו שנא ר להלן כה טז אלה הם בני יש עאל וגו שנים עשר
נשיאים לאו ותם וכן כל אחד אלופי אדום נחשב לאו ה בפני עצ ה שיש לה
לשון לעצ ה וכדאיתא בדברי רש"י ב דבר כא א שדברו הע ל ים בלשון
ע ל [.
והו י בעל בית אפרים שאם נשתנה הלשון שעת דור הפלגה אינו נחשב כלשון
ונראה דהיינו בלשונות שנשתנו ח ת שינוי האו ה ח ת ש צת בני צרים
נתערבו עם בני כוש וכדו ונשתנתה לשונם ללשון של תערובת צרית וכושית
ואין תערובת האו ות נחשבת כאו ה בפני עצ ה ל בוע לשון חדשה של תערובת
צרית וכושית.
]ויש לדון בבני יש עאל ובני טורה שא שנתערבו זה עם זה כ ו שכתב הר ב"ם
פ"י הל לכים ה"ח כל ום לא נתערבו עם או ות אחרות כיון שהם ניכרים
לאו ה בפני עצ ה על ידי ה ילה האם נחשבת תערובת זו של בני יש עאל ובני
טורה כאו ה אחת של בני אברהם וא אם תשתנה לשונם הרי הם נחשבים כאו ה
שבידה ל בוע לשון[.
ובביאור הלכה י ב הו י שאין ה כ ת האו ה ועילה ל בוע לשון אלא
ב ו ה של האו ה שה כי ה על אותו הלשון אבל כיצד תועיל הה כ ה של בני
אר צרים שא ירת צלילים וי ים יחשבו כלשון בכל העולם.
ו ח ת כן העו ד באר ישראל ו דבר בלשון צרית אינו נחשב כ דבר אלא
כ ע ם שפתיו לפי ה כ ת בני אר צרים ואינו יוצא בזה ידי חובת תפילה וכדו'.
וכשם שה תפלל בשפה האשורית שהיתה בי י נחריב אינו נחשב כ תפלל
בלשון ש דברים בה כך הוא ב תפלל בלשון שאין דברים בה ב דינה זו ואין
חילו בין לשון של ז ן אחר ובין לשון של ום אחר.
ה ואולם צאנו אופן שני ל ביעת לשון והוא בדברי תו הרא"ש נזיר ב א
שכתב שאדם שבדה לשון לבו לדבר בו ולישא וליתן בו דפשיטא כל ה שהיה
נודר ו יים ונושא ונותן באותו לשון היה יים אחר שהרגיל עצ ו בו והוא לשונו
כי כן כל הלשונות שהורגלו בהם בכל דינה ו דינה.
והרי ששני אופנים הם ל ביעת לשון האחד בהרגל בני ה דינה לדבר בלשון וי ת
שבזה היא נחשבת לשון א ל י שלא הורגל לדבר בה והשני בהרגלו של אדם לדבר
בלשון וי ת וא אם אין דינה ה דברת בלשון זו שו"ת ח"ה י צג(