Page 159 - IYUN
P. 159
הפרשה נט נח עיון
נח לנפשתיכון ,אתבוע מן ידא דכל חיתא כמשמעה מיד החיה כמו מיד האדם
דקטלא לבר נשא איתבועיניה לאיתקטלא להיות עונש בדבר ,ואין בחיה דעת
שתענש או שתקבל שכר ,ואולי יהיה
עליה[. כן בענין דם האדם לבדו ,שכל החיה
שתטרוף אותו תטרף כי גזרת מלך
והנה בהא דמבואר ברמב"ן ,דשור היא ,וזה טעם 'סקול יסקל השור ולא
הנסקל הוי נמי בבני נח ,צ"ע ,דהרי יאכל את בשרו' (שמות כא ,כח( ,ואיננו
כתב הרמב"ם (פ"י מהל' נזק"מ ה"א(: להעניש את בעליו בממון ,כי אפילו
שור שהמית את האדם בכל מקום בין שור המדבר חייב מיתה (ב"ק מד ,ב(,
גדול בין קטן בין עבד בין בן חורין וצוה כן בבני נח כבישראל ,ויהיה
אחד תם ואחד מועד הרי זה נסקל, טעם שופך דם האדם ,כל שופך ,בין
ואם המית את הגוי פטור כדיניהם חיה בין אדם ,והנה דמו נדרש בבית
[ומקורו מהתוספתא (ב"ק פ"ד ה"ו([,
וא"כ היאך יתכן לומר דשורו של בני דין ובידי שמים ,ע"כ.
נח שהמית נהרג כישראל ,הרי אם
הרג את הגוי פטור ממיתה[ .ואין לומר מבואר בדברי הרמב"ן ,דטעם מיתת
דרק בהמית את ישראל הורגין אותו ,דא"כ שור הנסקל אינה בתורת עונש
לא יתפרש הך קרא דהכא דאיירי בבני נח ממון לבעלים ,דא"כ למה תנן בב"ק
וקאמר 'ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש (מד ,ב( דשור הפקר הנמצא במדבר
מיד כל חיה אדרשנו' ,וע"כ דגם הורג גוי שהרג חייב מיתה .וע"כ דדין הוא על
נהרג .וצ"ע מהתוספתא דהורג את הגוי החיה הטורפת שתמות וגזירת מלך
פטור ממיתה .ואין לומר דבדיני בני נח היא .ובזה ביאר הרמב"ן קרא דהכא,
הורג גוי נמי נהרג ,דהרי ליכא מידעם דה"נ דין שור הנסקל נאמר נמי בבני
דלישראל שרי ולנכרי אסור ,כדאיתא נח כיון דאינו עונש על הבעלים.
[וכ"כ תרגום יונתן ב"ע :וברם ית דמכון
סנהדרין (נט ,א([.
הרה ג נתן רובין שלי א
ודיעין עילית כולל בית אבא