Page 387 - 10422
P. 387
62
ֶדב צועד באי־שקט בתא שלו.
אני מניחה שאי אפשר להאשים אותו .עברו שבועיים .עד
כמה שחדר האורחים לשעבר יפה ,הוא בטח התחיל לצאת
מדעתו שם.
ֶדב עוצר כשהוא רואה אותי .הוא לובש מכנסי חאקי קצרים
ואת אחת מחולצות הטריקו הישנות של לוקה עם הכיתוב
"אומבריה ג'אז ."2009הוא מחבק את עצמו ,בטח קפוא כרגיל.
"את כאן ".הוא מנסה להיראות כועס ,אבל השפה התחתונה
שלו רועדת .אני יכולה לראות שהוא על סף דמעות .זה מכאיב
עוד יותר מהעלבונות שצעק עליי בביקורים הקודמים שלי.
הוא צועד אל הסורג של הדלת ותופס בחלק העליון שלו.
הוא נתלה שם כמו שיופיטר היה עשוי לעשות .הסילוניות בנו
את המחסום מרשת נמוניום .הוא קל וגמיש ,אבל ֶדב לעולם
לא יצליח לעבור אותו ,בעיקר כיוון שאין בחדר שלו שום דבר
מסוכן יותר מכרית ומגליל נייר טואלט.
"את צריכה אותי ,את יודעת".
צפיתי הרבה דברים שהוא עשוי לומר ,אבל זה לא היה אחד
מהם" .כן?"
387
