Page 388 - 10422
P. 388
ריק ריירדן
"את מתכוננת לפעולת תגמול ,נכון? אם תתקפי את מכון
לנד ,תצטרכי מישהו שמכיר את הקמפוס שלהם ,את האבטחה,
את האנשים".
אני בוהה בו ומנסה למצוא את ֶדב שהכרתי פעם" .אתה
מציע לעזור לנו?"
"זה עדיף מלהישאר כאן לנצח ".הוא מטלטל את הסורג .אף
פעם לא תפסתי אותו כקלאוסטרופובי ,אבל עכשיו אני מתחילה
לתהות .הוא נראה לחוץ ,אבוד ,מפוחד" .בואי נעשה עסק .אני
אעזור לך ,את תשחררי אותי .את — את לעולם לא תראי אותי
שוב ,אני נשבע".
המילים שוברות לי את הלב ,אבל אני מנסה לא לחשוף את
זה .אני מנענעת בראשי" .לא עשינו עסק".
"אנה ,בבקשה ...אני ...מה את רוצה? שיחררת את כל
האחרים .אני לא יכול להישאר בקופסה הזאת לנצח .את לא
אכזרית עד כדי כך".
"אולי לא .אבל תצטרך לעשות משהו אחר אם אתה רוצה
בחופש".
הוא מטה את הראש ,ללא ספק מצפה לאיזו מלכודת.
"מה?"
אני מנופפת אל מצלמת האבטחה במסדרון .הסורג נפתח.
"אני צריכה להראות לך משהו ",אני אומרת ל ֶדב" .בוא".
הוא צוחק כלא מאמין" .פשוט תיתני לי לצאת מכאן?"
"נכון לעכשיו ",אני אומרת.
"איפה השומרים שלך?"
"אין שומרים ",אני אומרת" .ביקשתי מכולם לשמור על
מרחק .רק אתה ואני כאן ".אני מרימה גבה" .אם אתה רוצה
לנסות להכניע אותי ,בבקשה".
רוב בעלי החיים ,כולל בני האדם ,מסוגלים להרגיש בפחד.
388
