Page 390 - 10422
P. 390
ריק ריירדן
עכשיו ,כשהוא רואה אותה מקרוב בפעם הראשונה ...טוב ,אני
זוכרת איך הרגשתי בעצמי.
"היא יפהפייה ",הוא ממלמל .הקול שלו הוא תערובת של
קנאה והשתאות.
קרוב לרגלינו סוקרטס עולה לפני המים .הוא מפטפט בכעס
לעבר ֶדב.
"היי ,חבר ".הקול של ֶדב הופך צרוד .הוא משתופף על שפת
המזח.
סוקרטס ממשיך לנזוף בו.
ֶדב מסתכל עליי באי־שקט" .אני יכול לנחש מה הוא
אומר".
"הוא לא מאושר ",אני מסכימה.
ֶדב מהנהן בעגמומיות .לפחות בזה אני בוטחת בו ,שהוא לא
יפגע בסוקרטס .גם אם ֶדב הצליח לשכנע את עצמו להשמיד
את כל בית הספר שלנו ,עדיין ,להזיק במכוון למישהו שאוהב
אותך ,פנים אל פנים ...זה הרבה יותר קשה .אנחנו לא דברים
מופשטים ש ֶדב יכול לשנוא .אנחנו המשפחה שלו .אני צריכה
שהוא יבין את ההבדל ,שהוא ירגיש אותו.
"אין לי שום דבר לתת לך ,סוקרטס ".מההבעה הריקה של
ֶדב אני חושדת שהוא לא מתכוון רק למזון .הוא מתכוון שאין
לו הסברים ,או התנצלויות שיחזיקו מים.
אני ניגשת לארון הקרוב ביותר ,פותחת את ארגז הקרח של
לוקה ומוציאה דיונון קפוא .אני מושיטה אותו ל ֶדב.
הוא מסתכל על הל ֹוליג ֹו א ֹו ָּפ ֶל ְס ֶק ְנס כאילו נפל מממד אחר.
אני מתארת לעצמי שבדיוק כמוני ,גם הוא נזכר בפעם האחרונה
שעמדנו יחד ,מוכנים להאכיל את סוקרטס.
הוא משליך את הדיונון .סוקרטס חוטף אותו ,כי לא חשוב
כמה דולפין כועס ,הוא לעולם לא יסרב למזון .סוקרטס משמיע
390
