Page 392 - 10422
P. 392
63
עוד לפני שאנחנו מגיעים לתחתית המדרגות ,הידיים של ֶדב
כבר רועדות.
הוא עומד מוכה־סנוורים בכניסה ,ולא בטוח לאן להפנות
את המבט.
אני פונה אל הצוללת בבונדלית" .נאוטילוס ,זה ֶדב .סיפרתי
לך עליו".
הספינה מזמזמת .האורות מתחזקים.
ֶדב בוהה בי .אני די בטוחה שבשלב הזה כל מחשבה לתקוף
אותי התפוגגה מראשו .הוא מוצף מדי ,פגיע מדי.
"הצוללת נשלטת קולית?" הוא שואל" .בבונדלית?"
"לאֶ ,דב ",אני אומרת בשלווה" .היא לא נשלטת .היא חיה".
"חיה ?...לא ,זה לא"...
הנאוטילוס זזה מתחת לרגליים שלנו .מסר עדין .תקשיב
לאחותך ,ילד.
"בוא ",אני אומרת לו.
הוא הולך בעקבותיי לגשר.
"אלוהים אדירים "...היד שלו מחליקה על גב כיסא הקפטן.
הוא מסתכל בפה פעור על העוגב ,על חלונות העיניים הענקיים,
392
