Page 393 - 10422
P. 393
בת המעמקים
על תצוגות חיישן המיקום הזוהרות מעל עמדות הבקרה" .למה
את נותנת לי לראות את זה ,אנה? זה העונש שלי?"
הוא נשמע מריר ,כן ,אבל יש שם יותר מזה .אני חושבת
שהוא מתחיל להבין מה הוא איבד ...וזה לא רק הנאוטילוס.
זאת האקדמיה .העתיד שלו .אולי אפילו אותי.
"רציתי שתפגוש אותה ",אני אומרת" .וגם להראות לך
משהו .הנאוטילוס שמעה עליך .אתה בן דקר .אם תרצה ,אתה
יכול לנסות לתת לה פקודה".
הוא מסתכל עליי בפקפוק ,אבל העיניים שלו נוצצות מרוב
השתוקקות.
"נאוטילוס ",הוא אומר בסופו של דבר .הבונדלית שלו
חלודה יותר משלי ,אבל הוא מנסה" .אני ֶדב דקר .אני ...הייתי
אמור להיות הקפטן שלך .תוכלי לצלול בשבילי? לעומק
חמישה מטרים?"
שום דבר לא קורה.
אני חושבת ש ֶדב ציפה לזה .ובכל זאת הכתפיים שלו
נשמטות" .דאגת שלא יהיו לי הרשאות".
"לא ",אני אומרת" .הנאוטילוס פשוט לא בוטחת בך .אתה
העלבת אותה ,ניסית ללכוד אותה".
המצח שלו מתקמט במורת רוח" .אנה ...אני מכיר את
הסיפור .הצוללת הזאת הרגה את ההורים שלנו".
אורות הגשר הופכים סגולים.
"הצוללת הזאת ",אני אומרת" ,הושארה על קרקעית האגם
במשך מאה וחמישים שנה .היא כעסה ,ורק חצי תיפקדה .היא
התפרצה .עכשיו היא מתאבלת ,ממש כמונו".
"מתאבלת "...נשמע כאילו דב מנסה להיזכר במשמעות
המילה" .את באמת סלחת לה?"
"אני עובדת על זה ",אני אומרת ,וזאת האמתֶ .דב והנאוטילוס
393
