Page 398 - haFETS-2
P. 398

‫‪ h llk zelikx zekld‬חיי‬                   ‫‪ qy‬חפ‬

‫‪miigd xewn‬‬

                                         ‫‪ְ .a‬ו ֵא ֵה ‪:‬‬

‫`( ִיָ ֵהר ְמ ֹאד ֶ ֹא ַי ְח ִליט ֵ ֶכ ֶאת ָה ִעְנָי ְ ַד ְע ְל ִעְנָי ַרע‪,‬‬
     ‫ַרק )ב( ִי ְת ֵנ ֵהי ֵטב ִמ ְ ִח ָ ה‪ִ ,‬א ה א ְ ֶע ֶצ ַרע‪.‬‬

‫‪ֹ ֶ (a‬א ַי ְגִ יל ְ ִס ר ֶאת ָה ִעְנָי ְלַרע י ֵתר ִמ ַ ה ֶ ה א‪.‬‬

‫‪ַ ְ ֶ (b‬כֵ )ג( ַרק ְלת ֶע ֶלת‪ַ ְ ,‬הְינ ‪ְ ,‬ל ַס ֵ ק ַה ְ ָז ִקי ִמֶה‪ְ ,‬ו ֹלא ִמ ַ ד‬
                     ‫ִ ְנ ָאה ַעל ַה ֶ ְ ֶנ ְג ‪.‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫הפסד ונוכל להצילו מ ההפסד‪ ,‬או ‪ oke‬מוכח בחינו במצוה רל"ו‪ ,‬דהיכא‬

‫דכוונתו 'לסלק הנזקי ולהשבית‬              ‫להצילו שלא יבוא לידי הפסד כעניננו‪.‬‬

‫הריב'‪ ,‬אי בו משו לא תל רכיל‪ ,‬עיי‬         ‫‪ cere‬ראיה ברורה מרשב" בבא בתרא‬
                                     ‫ש‪.‬‬  ‫)ל"ט ע"ב( בעני מחאה ד"ה ומא‬
                                         ‫דאמר וכו'‪ ,‬עיי ש שפירש דלית ביה‬
‫‪c`n xdfil yi ,xexa `ed df lkc s`e‬‬

‫משו לשה"ר‪ ,‬ומצוה היא לומר מה ‪m` ,dfd xzidd lr skiz jenql `ly‬‬

‫‪ea enlyp m` dlgzn ahid opeaziy `l‬‬        ‫שאמר עליו חבירו דהוא גזל וקאכיל‬
                                         ‫לארעאי בגזלנותא‪ .‬א דלכאורה היא‬
‫‪ ,onwl mix`eand mihxtd lk‬דאי לאו‬         ‫רכילות גמורה‪ ,‬כדי שיזהר המחזיק‬
‫הכי בודאי יכשל על ידי זה ברכילות‬         ‫בשטרו‪ ,‬וא לעצמו התיר הרשב" לומר‬

                       ‫גמורה חס ושלו ‪.‬‬

‫)‪.'eke licbi `ly ,'eke ahid opeazi (a‬‬    ‫זה‪ ,‬עיי ש בד"ה סהדותא בעינ וכו'‪,‬‬
 ‫הרוצה לידע מקור וטע לדברי‬               ‫אלמא דהיכא דאי עיקר הכונה לגנותו‬
‫אלו‪ ,‬יעיי לעיל בהלכות לשה"ר בכלל‬         ‫של זה‪ ,‬רק לטובתו של זה על להבא‪,‬‬
                                         ‫כדי שיזהר המחזיק בשטרו‪ ,‬תו לא נקרא‬
                 ‫י' בבמ"ח סק"ו וסק"ט‪.‬‬    ‫רכיל‪ ,‬ומצוה נמי איכא‪ ,‬והוא הדי נמי‬

‫)‪ .zlrezl wx (b‬הוא מוכח ממה שכתב‬                                          ‫בעניננו‪.‬‬
‫רבינו יונה בשערי תשובה במאמר‬

‫‪ oke‬הוא נמי שיטת התוספות בד"ה רכ"ח‪ ,‬ובשיטה מקובצת לבבא בתרא )ד‬

‫סהדותא בעינ ‪ ,‬כפירוש רשב" ‪ ,‬ל"ט‪ (.‬בש עליות הרבינו יונה ז"ל‪ ,‬דג‬

‫דבמחאה אי בו משו לשה"ר‪ ,‬ועל ש מיירי בעניני דבי אד לחבירו‪.‬‬

‫כרח משו טע הכתוב ברשב" ‪ ,‬והוא ועיי במה שכתבתי בכלל הנ"ל בסעי‬

‫קט י'‪.‬‬                                   ‫הדי נמי בעניננו‪.‬‬
   393   394   395   396   397   398   399   400   401   402   403