Page 407 - haFETS-2
P. 407

‫‪ h llk zelikx zekld‬חיי ‪hqy‬‬                 ‫חפ‬

                             ‫‪miig min x`a‬‬

‫אלא לעני להזהיר לכתחלה שלא יבוא טמא‪ ,‬אפילו הכי אסור להאכיל טהרותיו‬

‫להתחבר עמו‪ ,‬כדי שלא יבוא לידי הפסד‪ ,‬לאחרי ‪ ,‬א דיודע בעצמו שהוא טהור‪,‬‬

‫או אפילו א כבר נתחבר עמו‪ ,‬והוא כיו דהוא יודע שדבריו אינ מקובלי‬

‫יודע את טבע האיש שהוא מספר לו‪ ,‬לפני הבית די לאמת‪ ,‬דלהכי קאמר ר'‬

‫שרק יחוש לדיבורו לעני לשמור את יהודה אד נאמ 'על עצמו' יותר וכו'‪,‬‬

‫עצמו‪ ,‬אבל לא שיסובב לו על ידו היזק על עצמו ולא לאחרי ‪.‬‬

‫ממש‪ ,‬מה שלא היה בא לו אפילו א ‪ ikde‬נמי בנידו דיד ‪ ,‬א דיודע שהאמת‬

‫איתו‪ ,‬אפילו הכי‪ ,‬כיו דעל פי די‬             ‫היה מעיד עליו בבית די לבד‪.‬‬

‫‪ di`xe‬על זה‪ ,‬ממה דגרסינ בכריתות תורה דברי עד אחד לעני ממו ‪ ,‬כמא‬

‫)ד י"ב‪ ,(.‬דא אמרו לו שני דליתא דמיא‪ ,‬רק לשבועה‪ ,‬והוא יודע‬

‫נטמאת והוא אומר לא נטמאתי‪ ,‬וקאמר שיתקבלו דבריו לאיש שמספר לו כדברי‬

‫ש ר' יהודא דאד נאמ על עצמו יותר שני עדי ‪ ,‬ויפסיד על ידי זה להשכנגדו‪,‬‬

‫ממאה עדי ‪ ,‬וחכמי פליגי ש עליה‪ .‬אסור לספר לו‪.‬‬

‫וגרסינ )ש ע"ב( בגמרא‪' :‬אמר רב נחמ ]‪ oirke‬זה בבבא קמא )קי"ז ע"א( בההוא‬

‫שותא דהוו מינצו עלה בי תרי‪,‬‬     ‫הלכה כר' יהודה‪ ,‬אמר רב יוס ‪ ,‬לא‬

‫אמרה אלא בינו לבי עצמו ולעצמו'‪ ,‬ק חד וכו'‪ ,‬אמר ליה רבא‪ ,‬כל כמיניה‬

‫ועיי ש ברש"י שפירש‪' :‬לא אמר ר' וכו'‪ ,‬א דיודע בעצמו שהאמת אתו‪.‬‬

‫יהודה שהוא נאמ וטהור‪ ,‬אלא לאכול ‪) zereayae‬ל' ע"ב(‪ :‬ב'עד שיודע בחבירו‬

‫שהוא גזל ‪ ,‬שלא יצטר‬             ‫טהרות בינו לבי עצמו‪ ,‬אבל לפני אחרי‬

‫לא יאכל‪ ,‬דילמא אתי לזלזולי בטהרות‪ .‬עמו'‪ ,‬א דיודע בעצמו שהדבר אמת‬
‫לעצמו‪ ,‬נאמ לאכול טהרות שהוא נוגע‪ ,‬שזה חייב לזה ממו ‪ ,‬והבית די ג כ‬

‫דאד נאמ על עצמו‪ ,‬אבל לאחרי לא לא יעשו שלא כדי במה שיוציאו ממו‬

‫על ידי שניה ‪ ,‬כיו דה אינ יודעי‬             ‫יאכיל '‪ ,‬עד כא לשו רש"י‪.‬‬

‫‪ ixd‬דא א נפסוק כר' יהודה )והוא שהשני הוא גזל ‪ ,‬אפילו הכי לפי מה‬

‫שיטת הראב"ד שפסק כר' יהודה‪ ,‬שהוא יודע בעצמו‪ ,‬שהשני הוא פסול‬

‫וכל שכ להרמב" דפסק בהלכותיו להיות עד בדבר‪ ,‬א כ הוא ישאר עד‬

‫)שגגות פרק י"א הלכה ח'( כהחכמי ‪ ,‬תו אחד‪ ,‬אסור לו להעיד עמו‪ ,‬כי יגרו‬

‫לא צריכי לכל זה(‪ ,‬דנאמ לאכול שיפסקו בית די כעל פי ב' עדי ‪ ,‬ויחייבו‬

‫הטהרות שהוא נוגע בה ‪ ,‬כיו דהוא להנתבע עבור זה‪ ,‬ובאמת אי כא רק‬

‫יודע בינו לבי עצמו האמת שהוא טהור‪ ,‬עד אחד‪ ,‬כדפירש רש"י ש ‪ .‬וכל שכ‬

‫הרי לא הותר לו אלא לעצמו‪ ,‬ולא בנידו דיד ‪ ,‬שהאיש שהוא מספר לו‪,‬‬

‫להאכיל טהרותיו לאחרי ‪ .‬ומשמע הוא יעשה שלא כדי ‪ ,‬על ידי שהוא אי‬

‫בפשיטות‪ ,‬דאפילו האחרי לא ידעו שו שומע את הדבר רק מיחיד‪ ,‬בודאי שהוא‬

‫מעשה מעני העדאת העדי עליו שהוא אסור לגרו דבר זה[‪.‬‬
   402   403   404   405   406   407   408   409   410   411   412