Page 136 - 20122

‫שחקן נשמה‬

‫התקשרתי להזמין מרק עוף עם לוקשלך מ״קיטון״‪ ,‬תוך מאמץ עילאי‬
‫להסתיר את העובדה שאני בוכה בקול כבר שעה ארוכה‪ .‬סבתא רוזה‬
‫תמיד אמרה‪ ,‬שאין כאב שנשאר איתן אל מול מרק עוף עם לוקשלך‪.‬‬

‫גם לא זה של לב שבור‪.‬‬

‫לגמתי מרק מלוח מדמעות וסימסתי למפיקה‪ ,‬שלא אוכל לצאת מחר‬
‫בבוקר לצלם את הכתבה שנקבעה‪ .‬הסברתי שאני חולה מאוד‪ .‬זה היה‬
‫לילה נטול שינה ועמוס רחמים עצמיים‪ .‬בכיתי על מר גורלי‪ ,‬על הגבר‬
‫שהלך ועל העובדה שאאלץ לבלות את שארית חיי לגמרי לבדי‪ .‬אין‬
‫גבר אחד סביר‪ ,‬שחושק בחברתי‪ .‬בשש בבוקר המפיקה ענתה שזאת‬
‫לא סתם כתבה על סדרה חדשה‪ ,‬אלא סצנה של ריאיון שמצטלם גם‬

‫לסדרה עצמה‪ .‬המונית כבר חיכתה למטה‪.‬‬

‫הגעתי לבית אבות על שפת הים בבת־ים והמתנתי לראיונות עם‬
‫השחקנים‪ .‬ישבתי שם בלובי עמוס ריחות אבקת מרק‪ ,‬כשראשי בין‬
‫ידי והתמרמרתי ביני לבין עצמי כשהצלם קרא ואמר‪ ,‬״יוסף סוויד‬
‫מוכן‪ .‬עדי‪ ,‬בואי‪.‬״ פגשתי את יוסף סוויד שלוש פעמים לאורך חיי‪,‬‬
‫אם לא מחשיבים את שבע הפעמים בהן צפיתי בעונה הראשונה של‬
‫״האלופה״‪ .‬לא נרשמה התלהבות באף אחד משלושת המפגשים ולכן‬
‫כשניגשתי אליו הושטתי יד והצגתי את עצמי‪ .‬הוא כמובן לא זיהה‬

‫או זכר‪ ,‬שנפגשנו בעבר‪.‬‬

‫הצלם בדק את התאורה בזמן שניסיתי לשבור מעט את הקרח‪ .‬שאלתי‬
‫אותו על החיים בברלין‪ ,‬על הסדרה שצילם וגם על העובדה‪ ,‬שהוא‬
‫שותה ‪ XL‬והוא לא בן שבע־עשרה שעושה את דרכו למסיבה בנמל‬
‫תל אביב‪ .‬הוא ענה תשובות קצרות ולא ממש צחק גם כשעשיתי‬
‫מאמץ‪ .‬אחרי רגע של שתיקה די מביכה‪ ,‬הוא שאל על הקעקוע שעל‬
‫ידי‪ .‬הסברתי שכתוב שם ״פנטה־ריי״‪ ,‬שזה בעצם אומר שהכול זורם‬
‫והחיים משתנים בכל שנייה‪ ,‬בין אם אנחנו רוצים ובין אם לאו‪ .‬הוא‬
‫שלח יד אל הקעקוע‪ ,‬הרים את ידי וכמו ליטף את הכתב‪ .‬אני יודעת‬
‫שהוא אמר משהו נוסף‪ ,‬אבל התקשיתי לשמוע בעוד פעמוני הכנסייה‬
‫מתנגנים באוזני‪ .‬ברגע שנגע בידי‪ ,‬עיני פגשו בעיניו ונשימתי נעתקה‪.‬‬
‫בשבריר שנייה לא נותר זכר לשברון הלב‪ ,‬למרמור‪ ,‬או לעייפות‪ .‬כל‬
‫מה שנשאר הוא צורך עז לאחוז בידו ולא לעזוב אותה שוב לעולם‪.‬‬
‫כשעשיתי הפוגה בדמיונות על ילדינו המתוקים‪ ,‬נגלה לפני הטוסיק‬

‫‪136‬‬