Page 146 - 20122

‫פעם ראשונה באגם‬

‫עמדתי בסלון בבוקר יום שבת‪ ,‬בידי קובנה ממולאת‪ ,‬שזה עתה יצאה‬
‫מהתנור והכרזתי‪ ,‬״אם נצא ממש עכשיו‪ ,‬אפשר לנסוע לאגם‪.‬״‬

‫בתוך תוכי קיוויתי שמישהו יגיד שאי אפשר‪ ,‬או ש"ממש עכשיו" זה‬
‫זמן בעייתי‪.‬‬

‫דמיינתי את הבילוי באגם‪ ,‬שפעם כה אהבתי‪ ,‬כסיוט‪ .‬ראיתי בעיני רוחי‬
‫מרדף אחרי התינוקת שלי‪ ,‬בת השבעה חודשים‪ ,‬שרק רוצה לאכול חול‬
‫וזרדים‪ ,‬לחץ אטומי מהכניסה למים‪ ,‬התנצלות בלתי פוסקת על כל‬
‫רעש שנעשה‪ ,‬ואני אפילו לא מתחילה לדבר על העובדה שלא לבשתי‬

‫בגד ים מאז שנפלו התאומים‪.‬‬

‫בתוך ‪ 25‬דקות כבר היינו באגם‪ .‬נכנסנו למים‪ ,‬מישמיש ואני‪ ,‬בפעם‬
‫הראשונה בחייה‪ .‬היצור הזה‪ ,‬שרק לפני שנייה שחה לי בבטן‪ ,‬החל לבעוט‬
‫ברגליים בניסיון לשחות והשמיע את הקול המתוק בעולם – משהו בין‬
‫צחוק היסטרי לצרחות התרגשות מוגזמות‪ ,‬שלא נחלשו לאורך כל זמן‬

‫השהייה במים‪ .‬בחיים לא ראיתי אותה כל כך מאושרת‪.‬‬

‫ההבנה הפתאומית הזאת‪ ,‬שיש לי יכולת להסב ליצור הטהור הזה‬
‫אושר עצום‪ ,‬ממש בהינף יד‪ ,‬הפכה לי את הבטן‪ .‬ככל שצחקה יותר‪,‬‬
‫נאלצתי להחזיק חזק יותר את הדמעות‪ .‬כל כך רציתי לאחוז באושר‬
‫הזה לנצח‪ .‬לאפשר לה חיים שיהיו מורכבים רק מרגעים טהורים של‬
‫שמחה והתרגשות‪ .‬בלי אכזבות‪ .‬בלי דאגות‪ .‬בלי שברון לב‪ .‬ראיתי עד‬

‫כמה אני מכורה לחיוך שלה ולצחוק המתגלגל‪.‬‬

‫הסתכלתי בעיניים הצוחקות שלה והבנתי שאני דואגת לעצמי כמעט‬
‫כמו שאני דואגת לה‪ .‬זאת תקופה ארוכה מדי שלא צחקתי כמוה‪ .‬מכל‬
‫הלב‪ .‬שלא התרגשתי מטבילה במים קרירים‪ ,‬שלא הפכתי כל יציאה‬

‫מהבית להרפתקה מרגשת‪ ,‬שלא נהניתי כמו ילדה‪.‬‬

‫יצאנו מהמים והתחבקנו חזק‪ .‬תלשנו קובנה מלאה חמאה וכל טוב ושתקנו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אני שתקתי‪ .‬היא עובדת על שלל קולות פלוצים שמצחיקים‬
‫אותה מאוד ומביכים את הסובבים‪ .‬בעוד הרוחצים מסביבנו מצקצקים‬
‫למשמע הקולות האינטימיים שהתינוקת שלי מפיקה‪ ,‬התשתי את עצמי‬

‫‪146‬‬