Page 175 - RTZ
P. 175

‫הפרשה קעה‬  ‫בין אדם לחבירו‬  ‫עיון‬

‫ב א לחבירו‬                     ‫תירוצים נוספים והוספות‬

            ‫לו‪ .‬בקובץ שיעורים (ב"ב שם אות סג) תירץ כעין זה‪ ,‬לפי מה שכתבו התוספות (ב"ק יא‪,‬‬

            ‫א ד"ה אין) בשם הירושלמי (קידושין פ"א ה"ד)‪ ,‬שצריך שני פסוקים לענין 'אין שמין'עניני‬

            ‫גם לגנב וגם לגזלן‪ ,‬ולא לומדים אותם האחד מהשני‪ .‬ואם כן יש לומר גם כאן‪ ,‬שדווקא‬
                                              ‫בגניבה למדו זאת מפסוק‪ ,‬ואין ללמוד מכך לענין גזילה‪.‬‬

            ‫לז‪ .‬רנת יצחק (איוב שם) הביא מחלוקת בענין זה‪ ,‬שלדעת הריטב"א (ב"מ סא‪ ,‬ב ד"ה‬
            ‫לא) אסור לגזול על מנת למיקט‪ ,‬ולומדים זאת מגניבה‪ .‬ואילו במנחת חינוך (מצוה רכד‬
            ‫אות ב) כתב לחלק בזה‪ ,‬שגניבה לא אסרה התורה רק מחמת הממון שבדבר‪ ,‬אלא גם‬
            ‫מחמת המידה הגרועה‪ ,‬ולכן אסור אפילו על מנת למיקט ולשלם‪ ,‬אבל בגזל האיסור הוא‬
            ‫רק מדין ממון‪ ,‬ולכן מותר על מנת למיקט ולשלם‪ .‬ולפי דבריו מיושב‪ ,‬שכיון שאיוב גזל‬

                                                                       ‫ולא גנב‪ ,‬לא עבר בכך על איסור‪.‬‬

            ‫לח‪ .‬מנחת פתים (חו"מ שנח‪ ,‬ב בש"ך סק"ג) תירץ לפי המבואר בדעת הרמב"ם (שם)‪,‬‬
            ‫שכל האיסור על מנת למיקט הוא מדרבנן‪ ,‬ואם כן בקרקע אין לחשוש שמא לא יהיה לו‬

                                                      ‫לשלם‪ ,‬כיון שהיא בעין‪ ,‬ולכן לא גזרו בה חכמים‪.‬‬

            ‫לט‪ .‬עוד תירץ מנחת פתים (שם)‪ ,‬שכיון שבקרקע אין לאו של 'לא תגזול' מן התורה‬
            ‫[כמבואר בסמ"ע (סי' שעו סק"ב)‪ ,‬וראה עוד לעיל (תירוץ לב)]‪ ,‬ולכן לא אסרו חכמים‬
            ‫בגוזל קרקע על מנת להשביחה [כיון שעצם איסור גזילתה הוא מדרבנן]‪ ,‬מה שאין כן‬

              ‫במטלטלין שאיסור הגזילה בהם הוא מדאורייתא‪ ,‬גזרו בהם גם בגוזל על מנת למיקט‪.‬‬

            ‫מ‪ .‬ר"מ שטראשון (ב"ב שם ד"ה מלמד) כתב‪ ,‬שיש לגרוס שהיה 'נוטל' שדה מיתומים‪,‬‬
                                                                                    ‫והיינו שנטל ברשות‪.‬‬

            ‫מא‪ .‬בהערות הגרי"ש אלישיב (שבת קמח‪ ,‬א ד"ה זיל) הקשה הקושיה השלישית‪ ,‬כיצד‬
            ‫רב יהודה ציוה לחטוף את בגדו של רבה בר בר חנה שיבוא לשיעור‪ .‬וכתב שלכן מסיימת‬
            ‫הגמרא (שם) שאמר לו 'ולאו בדינא גרבתיך'‪ ,‬והיינו שהסביר עצמו‪ ,‬שכן הוא הדין‬
            ‫שכופים את הרב ללמד תורה‪ ,‬וכמבואר בפסחים (קיב‪ ,‬א) שאמר רשב"י לרבי עקיבא‪,‬‬

                               ‫שאם אינך מלמדני אמסרך למלכות [וראה מה שביאר שם באריכות]‪.‬‬

            ‫מב‪ .‬יש שתירצו [על פי תירוצים שנתבארו לעיל]‪ ,‬שהיה מותר לרב יהודה לקחת בגדו‬
            ‫של רבה שיבא לדרשתו‪ ,‬משום שבגזילה אין איסור מדאורייתא‪ ,‬ועל כן לא גזרו בזה‪,‬‬
            ‫או משום שבגזילה אין חשש שיתרגל לגנוב‪ ,‬או משום שאינו מצערו בכך‪ ,‬משום שיודע‬

                                                                     ‫שכוונתו בזה שיבא לבית המדרש‪.‬‬
   170   171   172   173   174   175   176   177   178   179   180