Page 195 - RTZ
P. 195
ההלכה קצה שבוע פרשת ויקהל עיון
לפלפולא
בדין יוצא בשיירא שלשים יום קודם הפסח ואין דעתו לחזור
בגמ' )פסחים ו ,א( מבואר ,שהיוצא מביתו למקום רחוק ,אם הוא יותר משלשים
יום קודם הפסח ואין דעתו לחזור לביתו עד לאחר הפסח ,אינו חייב לבער חמצו.
ומדברי רש"י שם משמע דהאי דינא הוא אפילו כשלא ביטל החמץ ]דהנה בגמ'
שם מבואר ,שאם דעתו לחזור לביתו בפסח ,אף שיצא מביתו יותר משלשים יום
קודם הפסח חייב לבדוק ולבער קודם שיצא מביתו ,וביאר שם רש"י )ד"ה אפילו(
'דהא הדר בימי הפסח עבר עליה ,וההיא שעתא לאו ברשותיה דלבטליה ,שהרי
איסור הנאה הוא ואינו שלו ,וכשרואהו עובר עליה' ,ומבואר דאיירי כשלא ביטל,
ודו"ק[.
ודבר זה צ"ב ,דמאי איכפת לן שלא יהיה בביתו בפסח ,סו"ס כיון שנשאר חמץ
בביתו עבר על לאו ד'שבעת ימים שאור לא ימצא בביתכם'.
ובר"ן כתב ,דפטורא דיוצא בשיירא הוא מדין מפולת ]ובהר צבי )או"ח ח"ב סי'
נב ד"ה דמסתברא( נקט שהר"ן דימה דין זה בדרך דמיון בעלמא ,אמנם בשו"ע
הגר"ז )סי' תלו ס"ו( כתב' ,חמץ זה נחשב אצלו כחמץ שנפל עליו מפולת ,כדברי
האומרים שהוא כמבוער מן העולם לגמרי וכו' ,אף חמץ זה שאינו מצוי אצלו
בימות הפסח הרי הוא אצלו כמבוער' .ובתוס' רא"ש )פסחים ו ,א( מבואר שיש
מקום לומר שכל חמץ שאינו מצוי לו לא הוי בכלל 'לא ימצא' ,ובמפולת ויוצא
בשיירא אין החמץ מצוי אצלו ,אך הרא"ש לא הסכים לסברא זו ,יעו"ש[ .ויש
לעיין בדימוי מפולת שהוא כמבוער לבין חמץ זה שרק אינו מצוי לו.
והנה היוצא בשיירא בתוך שלשים יום אפילו אין דעתו לחזור בפסח ,מבואר בגמ'
שיש חיוב לבדוק ולבער החמץ .ולפי דרך זו דפטורא דיוצא בשיירא הוא פטור
מדאורייתא כדין מפולת ,יש להסתפק בזה ,אי נימא דדמי למפולת מפני שאי
אפשר לבערו ,א"כ יתכן שבתוך ל' לפסח כבר חל חיוב הביעור ואז בידו לבערו.
אך אי פטורא דמפולת מפני שאין החמץ נראה ולא הוי בכלל לא ימצא ,וה"ה
ביוצא בשיירא הוא כן ,א"כ היה צריך להיות שמהתורה שייך פטור זה אף ביוצא
תוך ל' יום לפסח ,ועיין.
חה
השתתהפושתתתבפמוסתגרבתמ זסוגרמותתזנויתמובתלניימתודבליההמוסדפהקההסשפבקועהישבבושעביועב זשהבובעמזשהךבלמפשחוךתלפשחעוהת שעה
