Page 135 - Step and repeat document 1
P. 135

‫תיתרבחה הריזה תא שובכל ‪135‬‬

   ‫בשלווה‪ ,‬בלי אמירות רשמיות מקובלות‪ ,‬ובלי חישובים כלשהם‪ .‬במקום‬
   ‫זאת‪ ,‬פשוט הצבעתי באצבעי על חלקים שונים של הצורה שהייתי זקוק‬
   ‫להם כדי להבהיר את ההוכחה‪ .‬אני זוכר שהדממה בכיתה נעשתה כבדה‬
   ‫יותר‪ ,‬כאילו גם חברי וגם המורה היו זקוקים לזמן התאוששות ממה‬
   ‫שהתרחש לעיניהם‪ .‬המורה אמר לי לחזור למקומי‪ .‬כאשר ירדתי מהבימה‪,‬‬
   ‫שמעתי אותו אומר לקבוצה‪ ,‬לא לי‪ ,‬דבר שמעולם לא שמעתי ולא יכולתי‬

                           ‫לדמיין‪" :‬הוא יהיה טוב בגיאומטריה הטיפוס הזה‪".‬‬

   ‫עבר זמן מה כנראה עד שתפסתי באמת מה קרה לי באותו רגע‪ ,‬אבל‬
   ‫אין ספק שכל חוויית בית הספר שלי השתנתה‪]...[ .‬התחלתי ללמוד את‬
   ‫המקצועות האחרים בשמחה‪ ,‬השקעתי מאמצים נוספים במטלות שלי‪,‬‬
   ‫דיברתי עם המורים‪ ,‬נהניתי מהשיעורים‪ .‬לא נותר דבר מהתחושות‬
   ‫הציניות ומהכבוד הפגוע שהיו חלק מהעמדת הפנים שלי כלפי הלימודים‪.‬‬
   ‫הדבר המרשים ביותר היה הקלות שבה זנחתי את העבר‪ .‬התמורה‬
   ‫היתה מיידית‪ .‬המפתח לכך היה יחסי למידה מסוג אחר לגמרי‪ .‬חורחה‬
   ‫אליסדה הציע לי ללמוד משהו שהוא התלהב ממנו‪ .‬הוא עודד אותי‬
   ‫לקחת על עצמי את האתגר‪ ,‬ואני קיבלתי אותו מרצוני החופשי‪ .‬למדתי‬
   ‫להוכיח משפטים בדיאלוג ישיר עם חורחה‪ ,‬תוך כדי שאני מודע בכל‬
   ‫רגע להתקדמות שלי‪ ,‬מתי יכולתי להמשיך לבדי‪ ,‬מתי ויתרתי כי הייתי‬
   ‫זקוק לעזרה‪ .‬השקענו בלימוד את הזמן שהיה דרוש לי עד ששנינו היינו‬
   ‫מרוצים‪ .‬לא היינו מוכרחים לעשות זאת‪ ,‬לא היה לוח זמנים‪ .‬אבל מעולם‬
   ‫לפני כן לא השקעתי בלימוד כפי שהשקעתי עכשיו בלימוד הגיאומטריה‪.‬‬

   ‫במבט לאחור אני מתפלא מדוע הייתי זקוק לזמן רב כל כך כדי להגיע‬
   ‫למפגש מהסוג שהתרחש ביני לבין חורחה‪ .‬בוודאי היו מורים שהיו מוכנים‬
   ‫לעזור לי ללמוד לפני שהגעתי לכיתה ח; בוודאי היו נושאים שעלו בכיתה‬
   ‫שהיה לי עניין בהם‪ .‬אבל מה שלא התרחש עד כה זו פגישה אישית מעין זו‬

                              ‫שהיתה לי עם חורחה בחופשת הקיץ של ‪.1944‬‬

   ‫סיפור זה מסביר את הכוונה שלי לאפשר מפגשים מהסוג הזה ולהעניק‬
   ‫להם עדיפות גבוהה יותר מאשר לדרישות חיצוניות כגון נושאים‬
   ‫ולוחות זמנים מוכתבים מראש‪ ,‬הסדרים רשמיים ותארים‪ ,‬כיתות ושכבות‬
   ‫גיל‪ .‬הדברים שהמורה למתמטיקה אמר לכיתה שלי כאשר חזרתי‬
   ‫למקומי היו נקודת השיא בתמורה שחורחה חולל אצלי מרצונו ובנדיבות‬
   ‫כמעשה של חברות‪ .‬הם גם הציתו את התשוקה שלי לעשות כל מה‬
   ‫שביכולתי כדי למנוע מאחרים להתבוסס בעולם המדכא שהיה עולם‬
   ‫בית הספר שלי במשך שנים רבות כל כך‪ .‬אבל מה שדוחק בי יותר‬
   ‫מהימנעות מהמטרד ומהבושה של הלימודים בבית הספר זו התשוקה‬
   ‫שלי לעזור לאנשים לגלות מה הם מסוגלים לעשות; להפתיע אותם‬
   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140