Page 135 - Step and repeat document 1
P. 135
תיתרבחה הריזה תא שובכל 135
בשלווה ,בלי אמירות רשמיות מקובלות ,ובלי חישובים כלשהם .במקום
זאת ,פשוט הצבעתי באצבעי על חלקים שונים של הצורה שהייתי זקוק
להם כדי להבהיר את ההוכחה .אני זוכר שהדממה בכיתה נעשתה כבדה
יותר ,כאילו גם חברי וגם המורה היו זקוקים לזמן התאוששות ממה
שהתרחש לעיניהם .המורה אמר לי לחזור למקומי .כאשר ירדתי מהבימה,
שמעתי אותו אומר לקבוצה ,לא לי ,דבר שמעולם לא שמעתי ולא יכולתי
לדמיין" :הוא יהיה טוב בגיאומטריה הטיפוס הזה".
עבר זמן מה כנראה עד שתפסתי באמת מה קרה לי באותו רגע ,אבל
אין ספק שכל חוויית בית הספר שלי השתנתה]...[ .התחלתי ללמוד את
המקצועות האחרים בשמחה ,השקעתי מאמצים נוספים במטלות שלי,
דיברתי עם המורים ,נהניתי מהשיעורים .לא נותר דבר מהתחושות
הציניות ומהכבוד הפגוע שהיו חלק מהעמדת הפנים שלי כלפי הלימודים.
הדבר המרשים ביותר היה הקלות שבה זנחתי את העבר .התמורה
היתה מיידית .המפתח לכך היה יחסי למידה מסוג אחר לגמרי .חורחה
אליסדה הציע לי ללמוד משהו שהוא התלהב ממנו .הוא עודד אותי
לקחת על עצמי את האתגר ,ואני קיבלתי אותו מרצוני החופשי .למדתי
להוכיח משפטים בדיאלוג ישיר עם חורחה ,תוך כדי שאני מודע בכל
רגע להתקדמות שלי ,מתי יכולתי להמשיך לבדי ,מתי ויתרתי כי הייתי
זקוק לעזרה .השקענו בלימוד את הזמן שהיה דרוש לי עד ששנינו היינו
מרוצים .לא היינו מוכרחים לעשות זאת ,לא היה לוח זמנים .אבל מעולם
לפני כן לא השקעתי בלימוד כפי שהשקעתי עכשיו בלימוד הגיאומטריה.
במבט לאחור אני מתפלא מדוע הייתי זקוק לזמן רב כל כך כדי להגיע
למפגש מהסוג שהתרחש ביני לבין חורחה .בוודאי היו מורים שהיו מוכנים
לעזור לי ללמוד לפני שהגעתי לכיתה ח; בוודאי היו נושאים שעלו בכיתה
שהיה לי עניין בהם .אבל מה שלא התרחש עד כה זו פגישה אישית מעין זו
שהיתה לי עם חורחה בחופשת הקיץ של .1944
סיפור זה מסביר את הכוונה שלי לאפשר מפגשים מהסוג הזה ולהעניק
להם עדיפות גבוהה יותר מאשר לדרישות חיצוניות כגון נושאים
ולוחות זמנים מוכתבים מראש ,הסדרים רשמיים ותארים ,כיתות ושכבות
גיל .הדברים שהמורה למתמטיקה אמר לכיתה שלי כאשר חזרתי
למקומי היו נקודת השיא בתמורה שחורחה חולל אצלי מרצונו ובנדיבות
כמעשה של חברות .הם גם הציתו את התשוקה שלי לעשות כל מה
שביכולתי כדי למנוע מאחרים להתבוסס בעולם המדכא שהיה עולם
בית הספר שלי במשך שנים רבות כל כך .אבל מה שדוחק בי יותר
מהימנעות מהמטרד ומהבושה של הלימודים בבית הספר זו התשוקה
שלי לעזור לאנשים לגלות מה הם מסוגלים לעשות; להפתיע אותם