Page 165 - 28222
P. 165
אמצע שום מקום
הסבירה דבורה אחרי שנים .לא ידענו דבר אחר :העולם האמיתי היה
נדמה בעינינו כקצף על פני המים .ככה זה כשיש לך שאל סביבך,
וחינוך ביתי בתוכך פנימה .אבל גם הרבה כסף וזהב שתמיד נותנים
זווית ,אה ,רעננה על החיים .דבורה היתה תמימה.
הרבנית אמרה שהרב אמר שזה הזיווג שלה ,ודבורה קיבלה את זה
בטבעיות ,כשם שקיבלה את הלבוש שאמה ורבניותיה עטפו אותה בו,
וכשם שקיבלה את העובדה שהיו אולי עשרים נערות שהיו לבושות
כך בכל יהדות ארצות הברית של אמריקה ,וכולן שייכות לאותו חוג:
פיצ'נשטיין .כשעובד הגיע לפגישה ,שהיתה למעשה טקס אירוסים
ותנאים ,שלא התקיימה כל שיחה ממשית או לא ממשית לפניו או
אחריו ,היה בידיו הר של תכשיטים .היו שם עגילים ,צמידים ,שעונים,
טבעות ,שרשרות באורכים שונים — כולם עשויים מזהב טהור
שבטהורים וכולם משובצי יהלומים יקרים להחריד .כאלו הוצעו לכל
נערה מפיצ'נשטיין ,החסידות שאצלה כסף וזהב היו חלק מהדת.
ברק המתכת והאבנים היקרות ניצנץ בעיניה של דבורה ואור נגה
בלחייה .החתן היה אדיש :זה היה כסף קטן בשביל עובד אטקסוב.
כלומר ,הזהב .והוא כבר התייחס אליה כאל רכוש ,ולכן השקיע בה
כמו שהשקיע ביאכטה שלו ,או במטוס הגולפסטרים שלו ,או בבנייני
המשרדים שלו או במצבת השיש המוזהבת ,בניגוד לכל מסורת
יהודית חסידית בניו יורק ,שהקים לרעייתו המנוחה ,אם ילדיו ,שמתה
לפני תשעים יום .זה היה מזמן .רכוש זה דבר שצריך להשקיע בו
אם אתה רציני ביחס לבעלותך ,טען עובד את מה שהיה מבחינתו
מובן מאליו .דבורה סבורה שהיא שמעה את זה ממנו דרך הרבנית
מפיצ'נשטיין קצת לפני יום הכלולות ,שאיכשהו היה די סמוך ליום
הפגישה והתנאים והאירוסים .כי עשרה ימים זה ה־מון זמן .ובעצם,
מה צריך ,דבורה? ואצלנו בפיצ'נשטיין עושים הכול בפשטות ,גם את
השידוכים והנישואים וגם את הגירושים.
אצל פיצ'נשטיין עשו חתונות מהירות וצנועות .אירועי ראווה
165
