Page 167 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫ספרי קודש בסיסיים ומשומשים ("מסורת!")‪ ,‬ועסקו בשינון טקסטים‬
‫תורניים; לשנן‪ ,‬ואז לחזור בעל פה‪.‬‬

‫הבנות ישבו בכיתת לימוד פעילה‪ ,‬כלומר למדו תפירה‪ ,‬רקמה‪,‬‬
‫אריגה‪ ,‬סריגה‪ .‬בישול‪ ,‬אפייה‪ ,‬אידוי וצלייה — עניינים בסיסיים עבור‬
‫כל אישה ואם — ולא חומש ומשנה‪ ,‬כי נהגו לפי הדעה ששוללת‬
‫לימוד לבנות‪ .‬הן למדו הלכות בשיטת השינון; למדו "צאנה וראינה"‬
‫ביידיש המקורית שבה נתחבר‪ ,‬שאותה תירגמו ליידיש האמריקאית‬
‫השגורה על לשונן‪ ,‬כך שגם הבנות יכלו לשנן שורות‪ .‬זה היה‬
‫מקסים‪ .‬הבנות ישבו כשצמותיהן הקלועות נבלעות מתחת לשאל‪,‬‬
‫בין הסוודר לבד השחור המרשרש‪ ,‬ושיננו או אפו ותפרו‪ ,‬וגם דבורה‬

‫למדה בכזו כיתה‪ ,‬ועכשיו בבית הספר של החיים‪.‬‬
‫עובד אמר לדבורה בכל בוקר ובוקר‪ ,‬לרבות בשבעת ימי המשתה‬
‫שלאחר החתונה‪ ,‬שהוא הולך למפעל‪ .‬בבוקר מן הבקרים‪ ,‬בראשית‬
‫דרכם המשותפת‪ ,‬היא שאלה בכל התמימות אם היא יכולה לבוא‬
‫איתו‪ .‬אולי ללחוץ ידיים למזכירות ולעובדות? לקבל את ברכות המזל‬
‫טוב שלהן? היא כמהה לצאת‪ ,‬כמהה לחברה; עובד אמר לה שלא‪ .‬אז‬
‫לא‪ .‬זה היה בית של עשירים‪ ,‬והיתה לה בֵרכה פרטית‪ ,‬אבל לא תמיד‬
‫היו לה זמן לשחות‪ ,‬או כוח; עיקר תפקידה היה לפקח על ה ֵשפיות‪,‬‬
‫והקונדיטוריות‪ ,‬והמשרתות האישיות — ואם כי היתה באחוזה מעין‬
‫אם בית עבור כל הפיקוחים האלה‪ ,‬עובד אהב שדווקא רעייתו היקרה‬
‫תעשה זאת; לימים הבינה שזה שיווה לה בעיניו איזו הילה של כוח‪,‬‬
‫חשיבות וסמכות — וגם חיזק את אמונתו בהיות נווהו המצועצע איזה‬
‫הד לטירותיהם של בני האצולה בימים מני קדם‪ :‬שהרי הכול בחסידות‬
‫כירסמו סמליות‪ ,‬ניזונו ממיתוסים וממעשיות קדומים‪ ,‬שנבראים כאן‬

‫ועכשיו‪ ,‬חמים כיום הילקחם‪.‬‬
‫וכבר מתרקם הדיאלוג בתודעתה של דבורה‪ :‬האם קל לאדם‬
‫להאמין לאגדות שהוא מספר לאחרים על עצמו? ובכן‪ ,‬בואו נתחיל‬
‫מכך שעובד יאמין שאני מאמינה לו‪ ,‬ואני אזדקק להמון חיוכים‬

‫‪167‬‬