Page 172 - 28222

‫שרה פכטר‬

‫הרעבע‪ ,‬אבל כשאני רואה חסידישע מאמע לבושה בבגדי השחץ‬
‫של ימינו — וכאן היה יורק — אני מעדיף שהמשרתות של נכדותיי‬
‫תהיינה חילוניות‪ .‬עניין של אמונה‪ .‬מובן שלאור הממצאים של מירה‬
‫וסאשה‪ ,‬היה יכול כל בר דעת לשאול את עצמו אם הצניעות היא חלק‬
‫מהמסכה שהקבוצה בחרה לעטות או חלק מהפנים‪ .‬סאשה לא ידעה‬
‫לענות על שאלות שנשאלה בידי דבורה‪ ,‬שאלות טריוויאליות‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫מהו המפעל? היכן הוא? הן לא ידעו בוודאות אם יש מפעל ואם לאו‪,‬‬
‫ולמה הוא משמש באמת‪ ,‬ואת מה הוא מסווה‪ .‬מפיו של עובד לא היה‬
‫ניתן להציל מאום‪ ,‬כי עובד לא אמר מילה‪ .‬הוא לא סיפר על הקורות‬
‫אותו לאורך היום שחלף‪ ,‬רק אמר בבוקרו של כל יום את אותו משפט‬
‫קבוע ומקובע‪ ,‬שעצם אמירתו היתה לריטואל‪" :‬אני יוצא למפעל‪".‬‬
‫וזהו‪ .‬לשאלותיה של דבורה לא היה מענה‪ ,‬אבל לה ולסאשה היה‬
‫על מה לדבר חוץ מזה — וסאשה מנדרלוב ישבה עם מיסיס אטקסוב‬
‫ודיסקסה איתה נושאי שחרור והובלה ואסרטיביות‪ ,‬ודבורה כגן‬
‫אטקסוב‪ ,‬בקושי בת שמונה־עשרה‪ ,‬הניחה לשיחות הללו להתקדם‪,‬‬
‫וכל הכניעות הזאת וההליכה בתלם הפיצ'שטייני החלו עומדות בסימן‬
‫שאלה מתפתל‪ ,‬ותילי תילים של תוכניות לדרוש מהבעל מידע וכוח‬
‫ו"לגרום לו להביא אותי בחשבון"‪ ,‬החלו נערמים בין השתיים‪ .‬בשלב‬
‫זה דומה היה שהרצון בהעצמת עצמה גבר על הצו המוסרי‪ ,‬שקרא‬
‫לראות באי־מוסריות של החסידות את העניין העיקרי‪ .‬אילו היה עובד‬
‫משתף אותה‪ ,‬ייתכן שהנאמנות לבעלה ולחסידות היתה מאפשרת לה‬

‫להישאר — לעולם לא נדע‪.‬‬
‫דבורה גיבשה תוכנית שנדמתה לה מתקבלת בהחלט על הדעת‪:‬‬
‫היא תפנה לעובד‪ ,‬ובפיה דרישות לשיתופה המלא במידע על היקף‬
‫ההון של בעלה‪ ,‬על אופן ניהולו ועל מקורותיו; שיתופה המלא בכל‬
‫החלטה הקשורה בילדיו הנוכחיים של בעלה ובהחלטות שתוחלטנה‬
‫על ילדיהם המשותפים לכשייוולדו; ומתן חופש סביר לה‪ ,‬אישית‪,‬‬
‫שעליו להתבטא ביכולת לצאת לשופינג בחנויותיה של מנהטן‪ ,‬בבילוי‬

‫‪172‬‬