Page 174 - 28222
P. 174
שרה פכטר
בית רבן וגם נערים ונערות בגיל הישיבה ,ובודד אותם עד כדי הגבלתם
למכרים מסוימים בלבד שאותם פגשו בבית הכנסת או לכאלו שצוותו
לילדי המשפחה וישבו ולמדו לצדם מפי אברכים שנשכרו לכך בידי
החסידות — הוא משהו שהם מעוניינים בו.
עובד היה מוטרד ,ואין ספק שמותה של רעייתו לא תרם למצב
הרוחני או הנפשי של ילדיו — אך הוא לא החליף עם דבורה ולו
מילה בנושא זה או בכל נושא אחר ,הגם ששהה בבית רבות ,וממילא
במחיצתה ,כי עובד היה שתקן כרוני ואמר רק את ההכרח ,כאותו דון
סיציליאני שאמר דבר־מה רק כשהיה לו מה לומר .ואולי לכן לא אמר
מאום כשדבורה אמרה לו שהיא רוצה לשוחח איתו שיחה רצינית ,כי
יש לה מה לומר לו.
זה היה ארבעים ושמונה שעות לפני תאריך הלידה המשוער
שנתנה לה הרופאה הפרטית ,ד"ר גרטי ראפוצ'ה ,אפרו־אמריקאית
נעימת הליכות ומומחית בתחומים הקשורים בלידה ,שכל הסנוביות
שגרו במעגלי הבנייה הפרטיים בסביבות האיסט סייד נהגו שלא
להיכנס לחדר הלידה בלעדיה ,וגם ,אם אפשר ,לבקר אצלה תכופות
בחודשים שלפני ושאחרי .זה כמובן לא היה בחינם ,ובביקור אחד
אצלה היה ניתן לכלכל משפחה יהודית קשת יום למשך חצי שנה
ומשפחה אפרו־אמריקאית פשוטת הליכות למשך שנה .ומבחינת
דבורה ,שזו היתה לידתה הראשונה ,תאריך הוא תאריך הוא תאריך,
והיא ספרה את השעות כאילו חצות הלילה ,השעה שבה מתחלף
התאריך הלועזי ,היא־היא רגע הלידה ,ורצתה להגיע ללידה
כשהשיחה עם עובד מאחוריה .ועובד אמר שהערב בשבע יתאים לו.
והוא חזר מתפילת המנחה החסידית שלו עם הרעבע כמו בכל יום,
והתיישב ליד השולחן הערוך בכל גינוני הטקס רק לשניהם ,כי עם
הילדים הם אכלו רק בשבת .מפת הפשתן הלבנה היתה פרושה על
השולחן שעליו הוצגו ספלוני הקפה ומאפי הבריוש המסורתי של תה
המנחה ,שהיווה הקדמה לסעודת הלילה הבשרית ורווית היינות .שני
174