Page 185 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫הוא כנראה המציא את האגדה הזאת בעצמו‪ ,‬הזה אותה‪ ,‬חלם‬
‫אותה‪ ,‬ברא אותה — מפקדים לא תלו חיילים במהלך אימונים‪ ,‬אני‬
‫בטוחה בכך — המפקד הזה היה כנראה מקסים האמיתי; משהו במטבח‬
‫של דבורה העיר בו איזה חוש חייתי קדום שאיפשר לו לבטא איזו‬
‫אמת קמאית‪ ,‬חייתית‪ ,‬פרהיסטורית‪ ,‬זה היה ללא ספק משהו בדבורה‪,‬‬
‫כי היא עמדה שם‪ ,‬כמכושפת‪ ,‬עוגת הבננה הפרוסה למחצה בידיה‪,‬‬

‫ועיניה תלויות בו‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬לרגע אחד‪ ,‬הן נאטמו‪ ,‬העיניים‪ ,‬כמו נגלל תריס על נשמתה‪.‬‬

‫אני בטוחה שזה קרה‪ .‬שזה לא חלק מהאגדה הרוסית הזאת‪.‬‬
‫אבל גם אם כן‪ ,‬גם אם זה היה חלק מהאגדה‪ ,‬עדיין הרגע הזה היה‬
‫דבורה‪ .‬גם אם הוא לא קרה‪ .‬משהו עמוק מאוד בה שאף אל הכוח‬

‫המוחלט‪ ,‬המשעבד‪.‬‬
‫והמשהו העמוק מאוד הזה היה המנוע הפנימי שלה — אלא שהמנוע‬
‫הזה נסע החוצה‪ ,‬החוצה‪ ,‬נמלט משם‪ ,‬נמלט ממנה עצמה‪ ,‬היה הדלק‬
‫בבריחה הגדולה שלה מעצמה‪ ,‬היה החטא שגרר את הווידוי הארוך‬

‫שהיו חייה כפי שהכרנו אותם‪.‬‬

‫***‬

‫ראיתי אותה במטפחתה הלבנה‪ ,‬במראה האימהי הגדול והרך‪ ,‬בעיניים‬
‫הירוקות־חומות —העצובות‪ ,‬בשיער הדק שחצה את קישורי המטפחת‪.‬‬
‫עומדת עם תרווד עץ עצום ומערבבת את המזון הסמיך‪ ,‬המנחם‪ ,‬שהיה‬
‫מפיץ את ריחותיו הבלתי אפשריים‪ .‬ראיתי את דבורה כמקור כל הטוב‪,‬‬
‫כל הנוחם‪ ,‬כאילו בעצם הסינר הלבן שלה היא מכפרת על הרוע‪ ,‬על‬
‫המפלצתיות‪ ,‬על הזוועות‪ .‬כמו היתה מלאכית‪ ,‬כמו כל כאבי החיים‬
‫נמוגו בעשן הכיריים‪ .‬ושוב הייתי עטרה הרוגעת‪ ,‬השוקטת‪ ,‬בת נחלת‬

‫עזריאל‪ ,‬אשר אלון חסון נטוע בנחלתה‪ .‬דבורה‪.‬‬
‫שובל ארוך מאוד של נשים וגברים ראה בה מקור לטוהר‪ ,‬לטוב לב‪,‬‬

‫‪185‬‬