Page 186 - 28222
P. 186
שרה פכטר
סוג של מקדש אדם; כולם רצו להאמין בה ,להניח שאם אבן יסוד שכזו
קיימת בעולמנו ,בנה ייבנה עליה ההיכל כולו.
היא היתה נווה מדבר ,תכליתו של המסע ,אך גם מגדל תצפית על
הדרך עצמה.
במבט לאחור ,אני סבורה שעצם המגורים בטריטוריה המנותקת
ושכוחת האל הזאת ,יכולים היו להוות מקור לאימה ולתחושת
תלישות מבעיתה עבורי ועבור אחרות ואחרים ,לולא דמותה של
דבורה ,שייצגה את כל הנוחם ,האחווה ,התקווה והיציבות ,כאילו
היינו באיזושהי סדנת העצמה מתמשכת ,ודבורה היתה הגורו ,דמות
ההשראה התלויה כדיוקן מימים אחרים ,מושלמים ,על הקיר ,ומקרינה
מאורה הצח עלינו כאשר היינו.
***
מקסים הידרדר .משהו בהילוכו היה שונה .כאילו מתח עצום בתוך
תוכו איים לבקע את מצחו לשניים .עיניו ביצעו העוויות מוזרות ,מעין
טיקים ,וחדי עין ראו שאצבעותיו רועדות .הוא נראה בקרבה גדולה
לגדר היישובית .ליד קבר השיח' .אולי טמן שם דבר־מה .אולי שאב
השראה מהאגדות על רוחו של השיח' המשוטטת בלילות ,שואפת
נקם ,לאחר שלפי המיתוס המקומי נרצח בידי שודדים אי אז במעבה
ההיסטוריה הקדומה .בעינויים .לא הגיוני גיאוגרפית ,היסטורית
וארכיאולוגית ,אמרו מומחים מטעם עצמם ,אבל מקסים האמין בזה,
וכנראה שאב מלוא חופניים השראה מהופכת מן המקום.
היתה זו תקופת האינתיפאדה הראשונה .פיגועים ופצועים היו
עניין יומיומי .היה רעש באזור החיוג המתנחלי .כבוד יהודי נרמס
כביכול .צריך לעשות מעשה .כולם דיברו באוויר ,סביב סביב ,אבל
מקסים ישב ערב אחד עם דבורה ,בסודי סודות ,ודבריו ליעלעו בפיו.
הוא כנראה שתה .הוא הכין נשק .הוא בדרך לפגע ב"אויב".
186