Page 217 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫ואפונה ובטטה וגזר מבושלים באבקת מרק ריחנית‪ ,‬צהבהבה־ירקרקה‪,‬‬
‫או כופתאות וקניידלך‪ ,‬כי ביידיש זה בטעם אחר‪ .‬ואז היה מבעיר‬
‫להבה גדולה על הכיריים‪ ,‬בחגיגיות‪ ,‬עם אקדח הגז הייחודי הגדול‬
‫והמפחיד של דבורה ופטי‪ ,‬ומניח את הקדרה על עטרת התנור ומוציא‬
‫סיגריה מעוכה מכיסו ומדליק אותה בלהבת הגז ושואף בהנאה גם‬
‫את ניחוח הקדרה וגם את ניחוח הסיגריה‪ .‬ואז היה התבשיל מבעבע‪,‬‬

‫ואוזניו צוללות לקולו‪.‬‬
‫אז ידע מנוח כי הוא חי‪ .‬ויותר‪ .‬והיה מתענג גם על הריח הנקי —‬
‫אקונומיקה בריח לוונדר וסנו תנורים בריח יסמין‪ ,‬ועל ריחות השמפו‬
‫והסבון והקונדישנר שעלו מחדר האמבטיה‪ ,‬שתמיד עמד בדלת‬
‫פתוחה למחצה‪ ,‬עטוי בחרסינות עם ציורי ברבורים‪ ,‬ותאורה הלוגנית‬
‫רכה שנשפכה בנהרה מחויכת‪ ,‬וגם על ריח מכונת הכביסה ומכונת‬
‫הייבוש וקרש הגיהוץ והמגהץ היה מתענג‪ ,‬כי במכונת הכביסה היו‬
‫מבשם ומרכך ומלבין אפילו בימים שזה לא היה פופולרי‪ ,‬ועמילן‬
‫תפוחי אדמה בנוסח הישן הקשיח את הצווארונים של החולצות ודיגדג‬
‫באפו ותסס בחוטמו כעיסה על שמריה‪ .‬וניחוח תרסיס ריחני של אפטר‬

‫שייב ואו דה קולון עלה מן הכיור‪.‬‬
‫ויתענג הזקן הבודד מנוח עבדיאן על ענן הריחות עד מאוד‪ ,‬כי‬
‫הרגיש בבית לגמרי‪ .‬ואת כל זאת — עשיר ומפורט כמו חי‪ ,‬ויותר מחי‬
‫כי בחיים אין דברים כאלה — את כל זאת הצליח לדמיין‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫בשעת לעיסת סרדינים מן הקופסה‪ ,‬בודד ועצוב‪ .‬זה היה רק דמיון‪.‬‬

‫אבל הריח‪ ,‬הריח אמיתי היה‪.‬‬
‫הוא אכל סרדין מקופסה‪ ,‬אבל בכוח דמיונו התענג על נזיד חם‬
‫ועשיר‪ ,‬סביבותיו ריחות רקפות ושושנים‪ ,‬כי דמיונו היה עשיר ומפורט‬
‫וחי‪ .‬כמו כן‪ ,‬נמנע מלהתארח אצל אחרים‪ ,‬ולא היה לו מושג מה מונח‬
‫אצל דבורה במקרר‪ ,‬אבל ככה הוא דמיין את זה — שבמקרר של דבורה‬
‫יש עוף ברוטב בירה‪ ,‬ודמעה של געגוע נשרה מזווית עינו על הסרדין‬
‫הקר‪ ,‬שהתחפר בקופסתו הפתוחה בחום המדברי זה יומיים‪ ,‬וכעת לא‬

‫‪217‬‬