Page 30 - 28222
P. 30
שרה פכטר
אם זה כבר קורה ,אז זה חייב להיות מושלם ,זוויותיו מהוקצעות
מעשה אומן.
"כן ,תודה ",אמרתי ,והיא ,בצעדי ריקוד ,פנתה לעבר הכיור .אה,
כן .היא גם אומנית מחול .ברור .כמו כל הבנות המושלמות מקיבוצי
העמק .זה בדם שלה.
אבל מאיה התעכבה יותר מהדרוש למזיגת מיץ תפוזים לכוס.
קמתי והנחתי יד על כתפה" .קרה משהו?" שאלתי.
"כלום ,לא כלום ,הכול בסדר ,הנה מיץ התפוזים ,תראי ",החלה
מדברת במהירות ,כאילו הפכה דף במחזמר חייה .עכשיו גילמה את
דמות הכפרית השמחה בחלקה" :מה יש להתלונן? קיבלתי מקרר ,את
הרצפה תיקנו לי".
נזכרתי ברגליי שכאבו כשרצתי מבית לבית לאסוף כסף בשביל
הרצפה הזאת.
"הם עדיין לא חברים ולא שילמו חובות :קופת חולים ,גז ,חשמל",
טענו אנשי הוועד .אנשים בלי מעוף .בניגוד למאיה ,הם לא בראו
מיתוסים כדי לייפות את המציאות ,אבל לפחות היתה להם מטרה
אמיתית ,קשוחה ,יציבה.
"אבל מה עם חסד? האין מקום לחסד? אנחנו חלק מעם ישראל,
עם ישראל מחויב ב'חסד של חרפה' ,חסד במקום שהכף נוטה לדין",
התרעמו תושבים שאכפת להם.
אבא שלי היה המנהיג הדומם של אלו שהיה אכפת להם .ככה אני
מאמינה ,אף שאין לי הוכחות.
חברי הוועד שמעו .הם הסכימו .הם רק ביקשו שנאסוף סכום
מסוים ואת היתר הם ייתנו.
מהיכן התקציב? כעבור שנים שמעתי שהמזכיר ,וכמוהו כל ארבעת
מקבלי המשכורות מקופת היישוב ,הפרישו חלקים ממשכורתם
החודשית עבור התיקון .לא היה מהיכן להחריג .זה לא מנע מהם
לתרום לי ,כמו כל היישוב .כל אחד נתן משהו .זו לא היתה אשליה.
30
