Page 53 - 28222

‫אמצע שום מקום‬

‫למה היא בעצם ממשיכה‪ .‬אולי התקווה היתה כמו גחלת קטנה שאין‬
‫לכבותה‪ .‬אולי היתה זו דרך להתכתב עם האבא שרצתה שיהיה לה‪,‬‬
‫אבא שככל שהתרחק הלך וגדל בדמיונה‪ ,‬נעשה מין אב מופשט כזה‬
‫שרק ייצוגו הגשמי מצוי בכתובת ספציפית באמריקה… אבל באבא‬
‫התיאורטי הזה לא היתה נחמה‪ .‬ואולי הגחלת הקטנה הציקה ללבה‬
‫ושימרה גופרית חמצמצה־מלוחה בתהום לבה‪ .‬ואולי‪ ,‬רק אולי‪,‬‬
‫המכתבים היו החוט שנכרך סביב האישיות עצמה‪ ,‬שהחזיק את‬
‫הצרכים שיש לאדם עם זהות‪ .‬נחמה‪ ,‬בית‪ ,‬יציבות‪ ,‬חיבה‪ .‬כל הצרכים‬
‫שלימים ניסתה להפיק מביתה־היא‪ ,‬מהילדים‪ ,‬מהבעל‪ ,‬מהשגרה‪,‬‬
‫מההישגים… אבל בסוף־בסוף אבא זה פשוט אבא ולא איזה מושג‬
‫ערטילאי‪ ,‬ואת האבא הארצי‪ ,‬הפיזי‪ ,‬היא לא השיגה‪ .‬אבא השליך‪,‬‬

‫נטש‪ ,‬התעלם‪ .‬אין תשובה‪.‬‬
‫מי ידע היום את האמת‪ ,‬האמת הכי־עמוקה‪ ,‬מה רצתה ואיזה‬
‫חלק באישיותה נזקק ולמה‪ .‬ומה‪ ,‬בעצם‪ ,‬רצתה לספר לו במכתביה‬
‫הצפופים‪ .‬אולי רצתה לספר לו‪ ,‬לאבא‪ ,‬שאמא "התגברה" עליו‬
‫והתחתנה עם אלמן נחמד‪ .‬שיש לו קצת כסף‪ .‬והוא גם שילם לה על‬
‫לימודי קונדיטוריה‪ ,‬והיא החזירה את ריח המאפים לחייה‪ .‬אולי רצתה‬
‫שידע שהילדה בת השמונה שברח ממנה‪ ,‬כי נבהל שאין לו כסף לפרנס‬
‫אותה‪ ,‬גדלה לנערה‪ ,‬סיימה לימודים‪ ,‬נישאה לבחור ממשפחה טובה‪.‬‬
‫זו היתה התשובה שלה לנטישה שלו‪ ,‬והכרח היה להשיב את התשובה‬

‫למעונה הנכון‪ ,‬לאבא‪ ,‬אבל לא היתה תשובה‪.‬‬
‫תהילה נישאה לבועז יונגרמן — בחור ממוצע לחלוטין שהלם‬
‫אותה ככפפה ליד — וביחד הם הקימו חנות מאפים קטנה שהפכה‬
‫לרשת גדולה‪ .‬הם גרו ביישוב קרוואנים‪ ,‬וכשמצבם הכלכלי השתפר‪,‬‬
‫הם החליטו שיבנו בית גדול ורחב‪ ,‬ועד אז הפכה את הקרוואן לארמון‬
‫קטן‪ ,‬כי עוד חוזר הניגון ואד יעלה מן המרחשת ולביבות תתלבבנה‬
‫ועוד בוערת אש תמיד בלבה‪ ,‬כך חשבה‪ ,‬אידיאליסטית שכמותה‪ ,‬אך‬
‫מהר מאוד זה הפך לביזנס נטו‪ .‬בעיקר כי זה הצליח‪ ,‬אבל גם כי משהו‬

‫‪53‬‬