Page 206 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 206
206אלין הילדרברנד|
הוא מחזיק דלתות פתוחות עבורה ,תמיד יש עליו ממחטה ,הוא לעולם
לא קוטע אותה.
ש ּו ֶטר שולף בקבוקון מהכיס האחורי ומושיט אותו לסלסט .היא
מביטה בו .זה בטח אלכוהול ,אבל מאיזה סוג? סלסט טיפוס זהיר
מכדי לשתות משהו בלי לשאול קודם מה זה ,אבל כרגע לא מתחשק
לה להיות זהירה .מתחשק לה להיות נועזת .היא לוקחת את הבקבוקון
ולוגמת ממנו; זו טקילה .סלסט שותה טקילה רק עם מריט ,אם כי
אישית היא חושבת שיש לזה טעם של בוץ .הטקילה הזו חלקה יותר
מרוב האחרות ,ואף על פי כן היא צורבת את גרונה .אבל כעבור רגע
נמוגה המתיחות בגבה ,והלסת שלה משתחררת .היא לוגמת לגימה
נוספת.
"אני לוקח איתי את הבקבוקון כי אני שונא טיסות ",אומר ש ּו ֶטר.
"אתה?" אומרת סלסט" .אתה לא טס כל הזמן?"
"כמעט כל שבוע ",הוא אומר" .בטיסה הראשונה שלי הייתי בן
שמונה .ההורים שלי שלחו אותי למחנה קיץ בוורמונט ".הוא משעין
את ראשו על מסעד המושב ומביט נכחו" .בכל פעם שאני טס יש לי
תגובה אטוויסטית לזיכרון של היום ההוא .היום שבו הבנתי שההורים
שלי רוצים להיפטר ממני".
"זה אומר שהיית ילד רע?" היא שואלת .ואז שמה לב שהיא
נשמעת בדיוק כמו מריט.
"אה ,סביר להניח ",אומר ש ּו ֶטר.
סלסט מחזירה לש ּו ֶטר את הבקבוקון .הוא מחייך בעצב ולוגם
לגימה.
בהמשך תיזכר סלסט בעשרים השעות שבילתה בננטקט לבד עם
ש ּו ֶטר כמו במונטאז' שרואים בסרטים .הנה ׁש ֹוט של המטוס רועד
ומיטלטל בעיצומה של מערבולת אוויר ,וש ּו ֶטר מרים את כיסוי החלון
בדיוק בזמן ,כך שסלסט מספיקה לראות את הברקים באופק .והנה
ש ּו ֶטר מחזיק בידה של סלסט ,וסלסט מדמיינת איך הוריה מגיבים
לידיעה שהיא נהרגה בהתרסקות מטוס .הנה המטוס נוחת בשלום
בננטקט ,הנוסעים מריעים ,וש ּו ֶטר וסלסט מחליקים ִּכיף מושלם .הנה
