Page 211 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 211
הזוג המושלם |211
נכנסים לפעמים בטעות לחדר שאינו שלהם .היא מנופפת אל ש ּו ֶטר
נפנוף רפה.
"נראה לי שאני הולכת לישון".
"את בטוחה?" אומר ש ּו ֶטר.
סלסט חושבת על זה רגע .האם היא בטוחה? הם מתחו את גבולות
היחסים האפלטוניים עד הקצה; הם לא יכולים לעשות שום צעד נוסף
בלי להפר את תמימותם ,מלבד אולי ללכת לשחק שבץ נא בחדר
המשחקים.
"אני בטוחה ",היא אומרת.
"קרן אור ",אומר ש ּו ֶטר.
היא מביטה בו .עיניו מחזיקות אותה כבת ערובה .אין בכוחה
להשתחרר מהן .הוא שואל אותה בלי לומר מילה .אין כאן איש
מלבדם .אף אחד לא ידע.
וכשהקרב מתחולל במוחה — התשוקה העזה כנגד ההבחנה בין
טוב ורע — היא מהרהרת בשאלה הפילוסופית העתיקה :אם עץ
נופל ביער ואף אחד לא שומע ,האם הוא משמיע צליל? והיא מבינה
שהשאלה לא עוסקת בעצים כלל ,אלא במה שקורה כאן עכשיו .אם
היא תשכב עם ש ּו ֶטר ואף אחד לא ידע מלבד שניהם ,האם זה באמת
קרה?
כן ,היא חושבת .זה ישנה אותה לנצח .והיא מקווה שזה ישנה גם
את ש ּו ֶטר.
"לילה טוב ",היא אומרת .היא נושקת ללחיו ונסוגה לקצה
המסדרון.
הנה ש ּו ֶטר וסלסט למחרת בבוקר ,נוסעים על שני זוגות אופניים מצי
אופני הׁ ְשִּוין של משפחת וינבורי בדרך למאפייה שברחוב הראשי,
קונים שם שתי כוסות ענקיות של אייס קפה ושני קרואסונים עם
שינקן וגרו ֵייר נוטפים חמאה וגבינה מותכת אגוזית ,ויושבים על
ספסל ברחוב סנטר ומפרקים אותם לאיטם .הנה ש ּו ֶטר קונה לסלסט
זר פרחי בר ממשאית איכרים ברחוב מיין ,מחווה ראוותנית מיותרת,
מאחר שביתם של טאג וגריר מוקף גנים שופעים ,והבית עצמו מלא
