Page 283 - SHOSH

‫חיותם הסוכיפפרו‪-‬רחיתםן||‪ËÚ‬‬ ‫‪  ‬‬

‫]עדףשרצי"דם עו"חב[משנעשץנהחזיקהיי'הו כהשמרלךלע"בוהדהח‪,‬ר וביבבאביתבכהלמדארותש ונאפמשרו‬

‫לכלעבומדי עשמאיהנום עוולססיקיעבםתוברעהביודקה‪.‬ר אבבחלרבלאעכי"לה‪.‬י' פקיד נגיד על‬

‫עבודה ידועה‪ .‬והטעם בזה‪ ,‬כי כל אדם נותן לבו בעשירותיו‬
‫כי ישתנו בהן הטבעים‪ ,‬וידע‪ ‬ב‪‬הגיע‪‬ו לעשרים או לשלושים כי‬

‫ידעו בו שכניו וקרוביו ואביו ואמו ויולדיו ויודיעוהו‪ ,‬אבל‬

‫מ‪‬לבא‪‬ן‪‬ישרלג‪‬וי‪‬שש‪‬יו‪‬םבושה‪J‬כאלישכךנודועלכןבהןל‪,‬אעכצ"ול‪.‬ה‬ ‫לעשרים וחמש‪w‬ה‬ ‫בהגיעו‬
‫למשה‬
‫שיטרח למנות רק‬
‫שכנמוההחוושושבלננואה‬ ‫)בההילומבכםיןת‪Â‬ב‪‬הו‪Ó‬ש‪‰‬סל„וע˜דפ‪‬ר„תרו‪ÂÓÈ(‬אע‪‰‬כלדתלאלבמהדדיברוגעתיתלשמיורותשבכולןחזל""אלססע"ה]ישחאדורףבינשיעשו"ונניאיש[םירם‪.‬בםיוהנכבוויע'נאילןעאיהיב"מכותשל"‪.‬של‬

‫)ונציין שזה‬
‫אע"פ ‪Â‬שע‪ÂÚ‬בר„ו זעאליתו הארכבתהובצרלוךת ומההרפשתרקיא(‪.‬יתי בהקדמה לשו"ת אגרות‬
‫משה ח"ח ]תולדות של מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל[‪ ,‬שהי'‬

‫זוכר את ימי ההולדת של‪‬כל‪‬נכד‪‬יו‪ ,‬והי' מתקשר לכל אחד‬

‫לברכם ולעודדם ביום הולדתם‪.‬‬

‫‪J w‬‬

‫‪ ˙Î‬בספר המקנה ]בקונטרס אחרון סי' סד' ס"א[ לענין‬
‫ההלכה שחתן אסור‪w‬ב ‪‬ע‪‬ש‪‬יית‪‬מל‪‬א‪‬כ‪‬ה‪ .‬דל‪J‬א מקרי חתן לענין‬

‫הזה אלא כשנושא בתולה‪ ,‬אבל בחור שנושא אלמנה לא מקרי‬

‫חתן עי‪‰‬י‪Ó"‬ש‪ ‡".‬פסק באו"ח ]סוף סימן תר"ז[‪ ,‬יום הכיפורים אינו‬

‫מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו‪ ,‬אבל המבעט בו‬

‫ומחש‪Â‬ב‪ÚÏ‬ב‪‬ל"בו„ ימהש למוהעביילא ליתנייואםדכמיפסיוירע זלהו אמינלושוןמכפהרספלרו‪ .‬אעו"צכר‪.‬‬
‫השיחימיורם‪)ÏÂ‬ול‡הרבסייינדומןעיתצילחהקלםמדהממן"מחערכןומ"דהףח‪.‬מרחנסבוו'ר(טרליעקאלוןהמבמאילמאךר דחבחכזר"םלזהמד'הבולצשורי"חכעיי‪'.‬ן‪.‬‬
‫ובכלל‪ÎÂ‬מ‪Ô‬לך‪,‬לאחזתכןיתישנלשהאבין‪,‬בתוהלריה מכיקורחתדןברזיה הדרוממ"הא זלהמלךמלושכון'‬

‫עהירי"מבש‪".‬םהרביפ"שגכ בתבהל'חתשןגגושנת‪,‬ש ואלבמהתולההרמדוב"קםא‪ .‬לא כתב דבר זה‬
‫בהל' תשובה כשמדבר על כפרת יום הכיפורים‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬