Page 14 - 3222
P. 14
14דריה שועלי|
בגלל שהחדלי־אישים האלה בעירייה חישבו ומצאו שארבעה עמודי
אופניים זה מספיק בול לארבעים זוגות שחנו שם בכל בוקר .בעצבים
מרוטים היא נכנסה ל״לחמנינה״ לקנות עוגת יום הולדת למזי.
המעבר החד אל המזגן גרם לה להרגיש כמו פחית קולה שמישהו
סוף־סוף פתח .מעט רגועה יותר ,היא נעמדה מאחורי כמה אנשים
שעשו חיקוי לא מוצלח של תור ,והקשיבה להם מפטפטים עצמם
לדעת; איפה הם היו בזמן האזעקה של תשע בערב ואיפה בשל אחת
בלילה ,ושיו איזה חום ,זה לא החום זה הלחות ,כשאנחנו היינו ילדים
לא היה כזה חם ,אני זוכר שהיה לנו רק מאוורר ,אומרים שהקיץ הזה
הוא הכי חם שהיה חמישים שנה ,טוב נו ,לזה מתכוונים בהתחממות
גלובלית" .יצורים מגוחכים ",היא חשבה" ,שוב הפתיע אותנו החום,
ודווקא בקיץ ".היא תיעבה את הקיץ הישראלי ,את הישראלים ואת
ישראל ,אף שהיתה ישראלית מלידה .הטלפון שלה צילצל.
"כן ",ענתה תילי בטון אנטיפתי שבא לה בקלות באותו בוקר.
"שלום ,אני מחפשת את מזי מוריס ",אמרה אישה.
"היא לא פנויה כרגע ".דימוי לא רצוני של מזי חצי לבושה קפץ
לראשה" .אני יכולה לעזור?"
"עם מי אני מדברת?" חקרה האישה בטון של כסף.
"עם תילי ",ענתה תילי.
"תסלחי לי ,צילי ,אבל מה את של גברת מוריס?"
"את רוצה להשאיר לה הודעה?"
"כן ",אמרה כסף בעצבנות מסוימת" ,תמסרי לה בבקשה שדוד פרץ
מבקש לפגוש אותה היום בשלוש .מלון 'דייוויד אינטרקונטיננטל'.
חדר הקינג־קלאב .דחוף".
"אני אמסור .ביי".
תילי גילגלה עיניים ושלחה למזי הודעת יום הולדת־שמח עניינית,
כולל פרטי הפגישה המבוקשת .תוך עשר דקות היא כבר היתה בבניין
של מזי ,שם הפקידה את עוגת יום ההולדת בידיו של השכן ממול,
בחור שאחותה בטח חשבה שהוא חתיך ,ושהבזיק לעברה חיוך שהיה
שמור בלעדית לנקבות בגילים עשרים ואחת עד שלושים וחמש ללא
