Page 233 - 13322
P. 233

‫כ קפר | ‪233‬‬

                        ‫ֵמ ֹחֶרף ָע ֵצל לֹא ַי ֲח ֹרׁש ְוׁ ָש ַאל ַּב ָּק ִציר ָו ָא ִין‬

‫תיאור מצבם העגום של החקלאים‪ :‬מחורף עצל לא יחרוש — היו‬
‫שחדלו כליל לחרוש שדותיהם כבר בחורף‪ ,‬כי ידעו שהיבול יישדד‬

                                                       ‫כנאמר לעיל‪.‬‬
‫ושאל בקציר ואין — ובימי הקציר לא היה מה לאכול‪ ,‬ונאלצו‬
‫לבקש אוכל מאחרים‪ ,‬שגם להם לא היה מה לתת‪ .‬אך היה מי שידע‬

                                            ‫מה לעשות‪ .‬והוא גדעון‪.‬‬

                  ‫ַמ ִים ֲע ֻמ ִּקים ֵע ָצה ְב ֶלב ִאיׁש ְו ִאיׁש ְּתב ּו ָנה ִי ְד ֶל ָּנה‬

‫המשך הפסוק הקודם‪ .‬מי שניסה לעקוף את שודדי החיטה היה גדעון‪,‬‬
‫בנו של יואש אבי העזרי‪ ,‬שהיה ֹח ֵבט ִח ִּטים ַּב ַּגת ְל ָה ִניס ִמ ְּפ ֵני ִמ ְד ָין‪.‬‬
‫הגת‪ ,‬כידוע‪ ,‬היתה מיועדת לדריכת ענבים‪ ,‬והגורן לדיש של החיטה‪,‬‬
‫ולכן לא יכלו המדיינים לדעת כי בעונת הקציר‪ ,‬שבתחילת הקיץ‪,‬‬
‫מישהו עושה עבודתו כבעונת הבציר שבסוף הקיץ ובסתיו‪ .‬על כך‬
‫אומר שלמה‪ :‬מים עמוקים עצה בלב איש‪ ,‬ואיש תבונה ידלנה‪ .‬לכל‬
‫צרה ישנה עצה‪ ,‬רק צריך להימצא החכם שימצא את אותה עצה‪.‬‬
‫הנמשל‪ :‬מים עמוקים עצה בלב איש — המחשבות העמוקות מצויות‬
‫בלב כל אדם‪ ,‬כמו מים המצויים בעומק הבאר‪ ,‬אך לא כל אדם מסוגל‬
‫להגיע אליהן ולהרוות את צימאונו‪ .‬ואיש תבונה ידלנה — ידלנה —‬
‫ישאב את העצה בדלי‪ .‬כשאדם מטיל דלי קשור בחבל אל מעמקי‬
‫הבאר‪ ,‬צריך לדעת לגרום לדלי להתהפך ולשקוע במים כדי שיתמלא‪.‬‬

               ‫רק איש תבונה‪ ,‬שהתבונן במעשי קודמיו‪ ,‬יצליח בכך‪.‬‬

                ‫ָרב ָא ָדם ִי ְקָרא ִאיׁש ַח ְס ּד ֹו ְו ִאיׁש ֱאמ ּו ִנים ִמי ִי ְמ ָצא‬

‫רב אדם! רב לך בן אדם‪ ,‬די! — זו קריאה המופנית לגדעון להתנער‬
                                                ‫מהשעבוד למדיינים‪.‬‬

‫יקרא איש חסדו — זה המלאך שהתגלה לגדעון בדמות איש‪ ,‬ובא‬
                                            ‫לעשות חסד עם ישראל‪.‬‬

‫ואיש אמונים מי ימצא — גדעון מבקש ממנו אותות שהוא אכן‬
‫מלאך‪ ,‬שניתן לתת בו אמון שלא יסגיר אותו לשליטים‪ .‬הנמשל‪ :‬רב‬
   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238