Page 268 - 13322
P. 268

‫‪ 268‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

                    ‫ַאל ִּת ְג ָזל ָ ּדל ִּכי ַדל ה ּוא ְו ַאל ְּת ַד ֵּכא ָע ִני ַבׁ ָּש ַער‬

‫המשך דברי שמואל‪ :‬אל תגזול דל כי דל הוא — אל תכביד על‬
‫המתגייסים שבאו לעזרתך וחלקם היו עניים ודלים‪ ,‬שהיו חייבים‬
‫לחזור לביתם ולפרנס את משפחתם‪ .‬הנמשל‪ :‬אל תגזול דל כי דל הוא‬
‫— תגזול משורש גוזל‪ .‬אל תעשה לו כמעשה שעושים לגוזל לאחר‬
‫שילוח הקן‪ .‬שמגרשים את אמו השומרת עליו ולוקחים אותו כשהוא‬
‫חסר ישע‪ .‬ואל תדכא עני בשער — שער העיר היה מקום המשפט‪.‬‬

                                    ‫שלא לקפח את העניים במשפט‪.‬‬

                      ‫ִּכי ְיהָוה ָיִריב ִרי ָבם ְו ָק ַבע ֶאת ֹק ְב ֵעי ֶהם ָנ ֶפׁש‬

‫תשובת שאול לשמואל‪ :‬השאר לה' לריב את ריבם של האומללים‬
‫הללו‪ .‬כולם חיכו לך שתבוא לזבוח‪ ,‬ואתה לא באת‪ַ .‬ו ּי ֹו ֶחל ׁ ִש ְב ַעת‬
‫ָי ִמים ַל ּמ ֹו ֵעד ֲאׁ ֶשר ׁ ְשמ ּו ֵאל ְולֹא ָבא ׁ ְשמ ּו ֵאל ַה ִּג ְל ָּגל ַו ָּי ֶפץ ָה ָעם ֵמ ָע ָליו‪ .‬רק‬
‫כשראה שאול שהעם מתפזר‪ַ ,‬ו ֹּיא ֶמר ׁ ָשא ּול‪ַ :‬ה ִּגׁש ּו ֵא ַלי ָה ֹע ָלה ְו ַהׁ ְּש ָל ִמים‬
‫ַו ַּי ַעל ָה ֹע ָלה‪ .‬המעשה הזה עורר את זעמו של שמואל כשהגיע סוף־סוף‬
‫למכמש‪ ,‬והוא פונה ישירות אל העם מעבר לכתפו של שאול‪ְ :‬ו ִאם לֹא‬
‫ִתׁ ְש ְמע ּו ְּבק ֹול ְיהָוה ּו ְמִרי ֶתם ֶאת ִּפי ְיהָוה ְו ָה ְי ָתה ַיד ְיהָוה ָּב ֶכם ּו ַב ֲאבֹ ֵתי ֶכם‪.‬‬
‫מכאן אנו למדים שצבא שאול היה מורכב מאנשים צעירים‪ .‬האזהרה‬
‫ְו ָה ְי ָתה ַיד ְיהָוה ָּב ֶכם — ּו ַב ֲאבֹ ֵתי ֶכם‪ ,‬עומדת בניגוד לאזהרות המקובלות‬
‫שיסבלו בניכם‪ ,‬ואילו כאן נאמר שייענשו אבותיכם‪ .‬ה' לא יסלח לך‬
‫על מה שעשית לעניים הללו‪ ,‬כי ה' יריב ריבם — אם תעשה את הנאמר‬

                                        ‫לעיל‪ ,‬ה' יצא למלחמה נגדך‪.‬‬

                ‫ַאל ִּת ְתַרע ֶאת ַּב ַעל ָאף ְו ֶאת ִאיׁש ֵחמ ֹות לֹא ָתב ֹוא‬

‫זו הערת שלמה המלך לשאול‪ :‬אל תתקוף את האיש הנוזף בך בשעת‬
‫זעמו‪ .‬אל תתרע את בעל אף — אל תתרועע עם שמואל כשהוא כועס‪,‬‬

                                                ‫ברגעים של חרון אף‪.‬‬
‫ואת איש חמות לא תבוא — אל תבוא למצב של איש חמות‪ ,‬ואל‬
‫תהיה חמום מוח כשמולך עומד זעמו של הקב"ה‪ .‬זכור את הנאמר‬
‫בתהלים‪ִּ :‬כי ֵאל ְנ ָקמ ֹות ְיהָוה‪ .‬שנאמר‪ַ :‬אל ְּתַר ֶּצה ֶאת ֲח ֵבְר ָך ִּבׁ ְש ַעת‬
   263   264   265   266   267   268   269   270   271   272   273