Page 302 - 13322
P. 302

‫‪ 302‬יורם טהרלב בעקבות שלמה המלך|‬

‫הוקר רגלך מבית רעך — הפוך את ביקורך בבית רעך לאירוע יקר‬
                                                     ‫המציאות ונדיר‪.‬‬

‫פן ישבעך ושנאך — ישבע מלשון ֶָש ַבע‪ .‬פן יראה אותך שבע‬
                                        ‫פעמים בשבוע ותימאס עליו‪.‬‬

                  ‫ֵמ ִפיץ ְו ֶחֶרב ְו ֵחץ ׁ ָשנ ּון ִאיׁש עֹ ֶנה ְבֵר ֵעה ּו ֵעד ׁ ָש ֶקר‬

‫שלמה מזכיר לשומעיו איך התערערו היחסים בין שאול לדוד ואת‬
‫ניסיונו של שאול להרוג את דוד‪ .‬מפיץ — פירושו משלח מרחוק‪ ,‬וחרב‬
‫— פירושו חנית‪ ,‬וחץ שנון — חוד החנית הנשלח להמית‪ .‬הנמשל‪:‬‬
‫עד שקר פוגע באדם ממרחק גדול‪ ,‬כאשר הנפגע אינו יכול להתגונן‪.‬‬
‫ומכיוון שעל פי המדרש לשקר אין רגליים‪ ,‬אי אפשר להבריחו או‬

                                        ‫להשכיחו‪ .‬הוא נשאר לעולם‪.‬‬

                     ‫ׁ ֵשן רֹ ָעה ְוֶר ֶגל מ ּו ָע ֶדת ִמ ְב ָטח ּב ֹו ֵגד ְּבי ֹום ָצָרה‬

‫שן רועה — שן סלע זעירה‪ ,‬בעצם חלוק נחל‪ ,‬שהביא איתו הרועה‬
                                                        ‫העלוב‪ ,‬דוד‪.‬‬

       ‫ורגל מועדת — הכריעו את גוליית הענק שאכן מעד ונפל‪.‬‬
  ‫מבטח בוגד ביום צרה — שהיה כל מבטחו בנשק‪ ,‬בצינה ובחרב‪.‬‬
‫בוגד — בגדו שהיה כולו שריון קשקשים‪ .‬לא היה אלא משענת‬
‫קנה רצוץ ובגד בו ביום צרה‪ .‬הנמשל מחיי החקלאים‪ :‬שן רועה — כמו‬
‫רועה שישן על משמרתו והזאב טורף את עדרו‪ .‬ורגל מועדת — רגל‬
‫ומועד הם חגים‪ .‬ורגל מועדת — שנכשל בהכנת החג כהלכתו‪ .‬שניהם‬
‫אין לסמוך עליהם‪ .‬כך לא יוכל הבוגד לסמוך על מבטחו ביום שבו‬

                                                       ‫יתגלה חטאו‪.‬‬

         ‫ַמ ֲע ֶדה ֶּב ֶגד ְּבי ֹום ָקָרה ֹח ֶמץ ַעל ָנ ֶתר ְוׁ ָשר ַּבׁ ִּשִרים ַעל ֶלב ָרע‬

‫בפסוק הקודם‪ :‬רגל מועדת ומבטח בוגד — לגלוג על נפילתו של‬
‫גוליית‪ .‬וכאן‪ :‬מעדה בגד — שמעדה רגלו ובגדה בו‪ ,‬למרות‪ ,‬ואולי‬

                       ‫בגלל‪ ,‬אותו שריון קשקשים שעטה על עצמו‪.‬‬
‫ושר בשירים על לב רע — זה העם הנלהב‪ ,‬שעליו מסופר בספר‬
   297   298   299   300   301   302   303   304   305   306   307